אני קוראת כאן כבר חודש ונהנית מאוד. אני מודה בהזדמנות זו על האתר המעולה הזה. ולבעיה המאוד כאובה שלי : בן בדרך. אף פעם לא חשבתי שאני אשפוך כל כך הרבה דמעות על תינוק שלא נולד עדיין והנה זו כבר הפעם השניה. בהריון הראשון החמה והחם שלי אנשים קשים וחזקים ממש עמדו על הראש עם הברית. הם קבעו הם הודיעו הם והם והם. אני שרק בחדר לידה התחלתי להתנגד לברית בצורה גלויה ותמיד חשבתי שזה ברברי ולא ראוי להעשות אצל אנשים מודרניים מצאתי את עצמי מתפקרת מפחד, מלחץ מבכי. הרגשתי שאני מוסרת את התינוק שלי כמו הקרבת קורבן. בבן הזה זה לא צריך להיות ככה. כולם כבר יודעים שאני נגד ברית. אבל אורים לבעלי במיוחד ההורים שלו שתמיד יש לי שיגעונות ובמיוחד בהריון. מה יהיה מה יהיה? אני גם יודעת שלא יכולים ליפתור לי כאן בעיה. אבל אולי אתנחם . אין כוח להגיע ככה ללידה. מה יעזור לי אור עמום, בלי חיתוך, שקט בחדר, לידה טבעית, בלי מכה בתוסיק של התינוק, לשים על הבטן, להניק בחדר לידה. ואחרי הכל לתלוש ממנו חתיכת גוף?
דלית הבכינית
|
תוכן ההודעה:
|