פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

17/6/2004 13:24 ענבל מאת: סיפור הלידה שלי (טרי טרי) כותרת: בנות מקסימות, ליוויתן אותי בשבועות האחרונים בין רגעי הציפייה לרגעים הקשים יותר של לפני הלידה. עניתן לשאלותי ואיחלתן לי לידה קלה. ועכשיו תורי. אז הנה סיפור הלידה שלי (טרי טרי מלפני שבוע) ארבעה ימים של צירים, חלקם סדירים חלקם פחות. חלקם כואבים חלקם פחות. אזעקת אמת? לא יודעים. ניגשת לבית החולים בעקבות לחץ דם גבוה ונשלחת חזרה עם לחץ דם שהתייצב חזרה תוך שהותי במיון יולדות. ניגשת שוב לבית החולים (כמובן תמיד בליווי בעלי היקר מ.) בגלל צירים ונשלחת שוב חזרה לביתי בטענה שאלו אינם צירי לידה עדיין. יום שלישי בערב, צירים כואבים שמתחזקים. סופרים דקות, כן, כל 5 דקות. סדיר וכואב. זהו, זה זה. נראה כי הלידה קרובה מאי פעם. אני מצהירה שהפעם הולכים לבית החולים ולא חוזרים הביתה בלי תינוק!. מתקשרים לאחי כדי שיבוא לשמור על הקטנים בזמן שאנחנו הולכים להוציא לאוויר העולם את העולל הקטן. אחי מגיע, אנחנו עם תיקינו על כתפנו נוסעים לבית החולים כשאני מתפתלת אחת לחמש דקות... מגיעים למיון יולדות, בדיקות שגרתיות... ועכשיו למוניטור... חצי שעה מתישה. הרופאה מגיעה, מביטה על הגרף הנשלף לו לאיטו ממכשיר המוניטור ומכריזה: "את אולי סובלת אבל אלו אינם צירי לידה!" בדיקה של צוואר הרחם. צוואר סגור. לאחר התלבטות של הרופאים, תוך שימת ליבם לכאבי התופת שאני עוברת, הוחלט להשאיר אותי ללילה באחד החדרים של מיון יולדות ולתת לי טשטוש (פטידין) על מנת לעזור לי קצת לישון. "רוב הסיכויים שגם בבוקר לא תהיה לך פתיחה ואז נשלח אותך הביתה. זו לך לידה ראשונה (אמנם יש לי תאומים בבית אך מאחר שנולדו בניתוח קיסרי, הלידה הנוכחית נחשבת כביכול ללידה ראשונה), וזה יכול לקחת הרבה זמן..." כך נאמר לי שוב ושוב מצד הרופאים ואחיות. שינה טרופה עם צירים כואבים, והנה השחר מפציע.. ביקור רופאה, אין פתיחה, אולי חצי סנטימטר, תתכונני לשחרור, כך נאמר לי. איך אלך הביתה ככה ואני מתפתלת?? כל הסיפור לא נראה לי. שולחת את בעלי למחלקת אולטרא סאונד לחפש את פרופ' ש. שטיפל בנו לאורך כל התקופה, שיתן סקונד אופיניון, ואולי שיתערב... רופא אחר מגיע לבדקני ומכריז: "במצבך לא נשחרר אותך, נכניס אותך לחדר לידה וננסה לנקוט באמצעי זירוז עדינים." בין היתר נאמר לי כי לתינוק שלי היו מספר האטות דופק במהלך הלילה, מה שמעודד את הרופאים להתערב בתהליך ונסות להביא אותי ללידה המיוחלת. במקביל פרופ' ש. בא לבקר. "אל תדאגי, את נכנסת לחדר לידה, יתנו לך אפידורל, יפקיעו לך את מי השפיר ואז נראה..." עדיין כואבת כולי אך הרבה יותר רגועה מההחלטה החדשה, מתחילים להתכונן לכניסה לחדר לידה. יום רביעי. 10.00 בבוקר בערך. נכנסת לחדר לידה מספר 11. המיילדת שרה מציגה את עצמה. אני מתבקשת לעשות מקלחת ומצליחה להזיז את עצמי בין ציר לציר. יוצאת מהמקלחת ועדה למלחמת המיילדות על הרופאה המרדימה... "אפידורל לחדר מס' 8 דחוף!" "בחדר 9 היא סובלת כבר הרבה זמן!" ועוד קריאות דומות של מיילדות שמבקשות להקל על סבלן של היולדות... שרה נאבקת עלי בשיניה ומנצחת! הרופאה מגיעה, מעגלת את גבי, מבקשת לא לזוז, מורחת חומר קר, ואני פוחדת מהציר הבא מזרזת את הרופאה, ובסוף זה מצליח! יש אפידורל! לא עברו דקות ספורות ולפתע החיים כה ורודים! אין כאבים. אני אפילו לא חשה את הצירים ומדי פעם מבקשת מבעלי שיציץ למוניטור ויראה כל כמה זמן יש צירים. שרה מבשרת לנו כי בשעות האלה שאני תחת השפעת האפידורל אסור לי לאכול שום דבר למעט קרטיב אחד לשעה. שולחת את בעלי לקנות כמה קרטיבים בטעם אננס, קרטיבים שילוו אותי בשעות הקרובות ועד הלידה. קר לי ברגליים ואני מבקשת מבעלי שיקנה גם זוג גרביים בדרך. חולף זמן מה, אולי שעה, אולי שעתיים ואין התקדמות. הרופאה באה לפקוע את שק מי השפיר, לוחצת על הבטן והנה זה קורה מבלי שתחדיר את המחט הארוכה לתוכי.. "מים מקונייאלים" מכריזה האחות. כן, אני נזכרת שהיה כתוב משהו על זה בספר "הריון ולידה"... מה זה היה? נכון! התינוק שלי החליט לא להתאפק ולעשות קקי ברחמי, מה שאומר שקיים חשש שהוא גם שתה מעט מהמים האלה... לא נעים. עוברות הדקות חולפות השעות, סנטימטר אחד, שניים שלושה (של פתיחה כמובן) ואז זה נתקע. לא מתקדם. נראה כי לאחר פקיעת מי השפיר לא יתנו לי לבלות כך יותר מדי זמן מצד אחד, ומצד שני מודים כל הרופאים והאחיות שבמצבי אי אפשר לדעת מתי תתפתח לידה, זו הרי "לידה ראשונה" כאמור! פסימיים מעט, נוקט צוות הרופאים בהחלטה להוסיף לאינפוזיה שלי כמה טיפות של פיטוצין, לא יותר מדי כי אסור אחרי ניתוח קיסרי. עוברות הדקות ואז... שרה מביטה במוניטור ונוכחת שיש האטה בדופק. קריאה דחופה לרופא! אני משקשקת.. מה לא בסדר עם התינוק שלי?! חוששת לשלומו ופוחדת מהחלטה של הרופאים להבהילני לניתוח קיסרי. הרופא מגיע, בודק מסתכל, מחליט להפסיק את הפיטוצין, נראה כי ההאטה מתמתנת והסכנה חולפת. מרגע זה אזני קשובות לקצב הדופק הנשמע מעל גלי המוניטור, ואני מציקה לבעלי כל 2 דקות: "תראה שהקצב בסדר, תראה שאין האטה.." 15.00 אחה"צ, החלפת משמרות של המיילדות. נפרדים משרה שמביעה את תקוותה לא למצוא אותי כאן מחר ומקבלים את ברכה. עוברות עוד דקות ארוכות, אולי שעה, אולי שעתיים עד שהרופאים מחליטים לנסות שוב את מזלם ולהזריק כמות נמוכה מאוד של פיטוצין. להפתעת כולם זה עובד! רופאה נחמדה שקופצת לחדרי לבדיקת צוואר, מודיע על התקדמות יפה, פתיחה כמעט מלאה! 5.30 בערך והתינוק שלי מפלס את דרכו לעבר צוואר הרחם! ממש לפי הספר. המיילדת מבסוטית מההתקדמות המפתיעה ואנחנו, אנחנו רואים את הסוף. אוי כמה שאני סקרנית לראות כבר את ילדי! כן, עכשיו זה עניין של דקות. כמה מרגש! ברכה מבקשת לשתות כוס קפה טרם הדחיפות האחרונות. והיא שותה קפה. היא קוראת לרופא ילדים שיהיה נוכח בלידה ומסבירה שזה בגלל המים המקונייאלים, לוודא שהתינוק בסדר. ובערך ברבע לשש ניגשת למיטתי. מרימה את רגלי ומבקשת לדחוף. יותר חזק. ואני דוחפת בכל כוחי וכמעט לא חשה בכאבים! מה לעזאזל עשו לפני האפידורל?! ועוד קצת, והנה בעלי כבר רואה את ראשו מבצבץ... וואי! איזה פרפרים בבטן! ועכשיו היא גוזרת שם, כדי שהוא לא יקרע אותי.. ואני חושבת, לעזאזל הכל, העיקר שיצא כבר ויהיה בריא ושלם, מתה כבר לראות אותו! 6.26 והוא יוצא ולוקח לו 3 שניות עד שהוא נזכר לבכות, והוא בוכה ואני שומעת את הקול הערב הזה! והוא מונח על עלי ואני מוקסמת מהיצור המדהים והמושלם הזה, בני. בני היקר. ואני נמלאת אהבה ענקית שאי אפשר לתאר. אני מאושרת. ילדתי את בני השלישי בלידה רגילה! וכולנו בריאים ושלמים. וואוו! איזו חוויה מדהימה. זכיתי. אלוקים, תודה. ותודה לכל צוות ביה"ח הנהדר שטיפל בי במסירות. ועכשיו אני אם ליובל וליאור המקסימים בני ה-3.5 ויואב המדהים בן שבוע ויום. א-לי א-לי שהאושר הזה לא ייגמר לעולם! תוכן ההודעה: תגובות נוספות 17/6/2004  13:36 המון מזל טוב!!!תמיד זה עושה לי טוב לשמוע על לידות ויבק. המשך קל ונעים. (ל"ת) - יעל.ש 17/6/2004  13:45 ענבל היקרה, המון מזל טוב , שתמשיכו להיות מאושרים תמיד! (ל"ת) - עידית של שחר 17/6/2004  13:46 לידה - תמי.ג 17/6/2004  14:1 מזל טוב!!!מרגש! באיזה ביה"ח ילדת? (ל"ת) - שי 17/6/2004  14:6 מזל טוב ענבל! כל הכבוד על ליידת הוויבק המרגשת. (ל"ת) - מיכל של איל 17/6/2004  14:7 מזל טוב, ענבל - סיס 17/6/2004  14:7 האם ילדת בליס? (ל"ת) - הדר-דפנה 17/6/2004  14:10 תודה. מחמם את הלב האיחולים שלכן :)) - ענבל 17/6/2004  14:15 מרוב סקרנות לשאול היכן ילדת שכחתי לאחל מזל"ט..... מזל טוב!!!!! (ל"ת) - הדר-דפנה 17/6/2004  14:16 ענבל - מזל טוב! לידה וגינלית אחרי קיסרי נקראת בלעז VBAC (ל"ת) - @ 17/6/2004  14:21 אהה, לא ידעתי (פרצוף מסמיק) תודה (ל"ת) - ענבל 17/6/2004  14:32 מזל טוב !!! בריאות ואושר !!! (ל"ת) - זהר 17/6/2004  14:42 מזל טוב (ל"ת) - ריקי 17/6/2004  15:18 ענבל מזל טוב, - לירון של שקד הדר ויערה 17/6/2004  15:31 מזל טוב! ברוכה הבאה למועדון הויבאק! (ל"ת) - אמא ל-3 17/6/2004  16:8 מזל טוב! (ל"ת) - דניאלה 17/6/2004  18:13 תודה לך ולכל ויבקית שעוזרת לנו לקוות... (ל"ת) - s 17/6/2004  23:46 מודה שהייתי עייפה בכדי לקרא- מזל טוב (ל"ת) - דנה 18/6/2004  2:45 מזל-טוב, ותודה רבה על השיתוף (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 18/6/2004  17:59 שוב תודה תודה לכולן!! אתן נהדרות (ל"ת) - ענבל

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש