|
3/2/2002 14:37
|
רותמית
|
מאת:
|
סיפור הנקה של נדב
|
כותרת:
|
נדב נולד ביום חמישי, ה 17 בינואר במשקל 2.490 הנחשב נמוך לגיל ההריון (40 שבועות וארבעה ימים) בשעה 10:20 בלילה בתל השומר. הלידה היתה ארוכה (כ 22 שעות מתחילת הצירים) וכללה מיני התערבויות (פיטוצין, אפידורל, וואקום). נדב נשלף החוצה יחסית בקלות, משום שכבר היה קרוב מאוד לפתח לאחר שעה וחצי של לחיצות. מיד לאחר שיצא קיבל ציון אפגר גבוה (9 ולאחר מכן 10) והיה עירני ורגוע משך השעה בה ניתן לו לשהות איתנו בחדר הלידה. עם זאת הוא לא גילה כל עניין ביניקה בשלב זה. חבל, אבל לא לקחנו את זה קשה מדי. לאחר שעה מן הלידה, הוא נלקח ע"י רונן (אביו) ליחידת המעבר, שם היה אמור לשהות 6 שעות, ומיד בשעה חמש וחצי בבוקר לצאת אלי להנקה. רונן טרח להדגיש כי אנו מעוניינים בהנקה בלבד וכי אני אלרגית לדברי חלב. מאחר שלאור סיפורים ששמעתי לא נטיתי לסמוך על התחשבות ברצונותינו אלה, כיוונתי את השעון המעורר שבפלאפון לשעה 5:20. זה דווקא הסתבר כמיותר. כבר בשעה 3 באו להעיר אותי. למה ? מאחר שהילד מתחת ל 2.500 קילו, הוא צריך לאכול כל 3 שעות. כמובן שלא סירבתי להזדמנות לפגוש אותו שוב ולהאכיל אותו (מי בכלל יכול לישון אחרי לידה?). לפגישה קדמו חילופי דברים משעשעים עם האחות של מחלקת יולדות בה אושפזתי ללילה.
אני (לאחר שהבנתי למה רוצים שהוא יאכל): טוב, אפשר להביא אותו לכאן ?
אחות: לא, אי אפשר להוציא ילודים מהמעבר.
אני: אבל אני עדיין תחת השפעת האפידורל ולא יכולה ללכת (קודם כשהייתי צריכה לעבור בין מיטות ודווקא חשבתי שהרגליים בסדר הן התקפלו תחתי)
אחות: טוב, את רוצה שיתנו לו תחליף ?
אני: לללללאאאאאאאא !!!
אחות: אההם (רגע מחשבה), טוב, אז אני אקח אותך בכסא גלגלים לשם.
אני: יופי !
גולגלתי אחר כבוד לתינוקיה. נדב ישן ונראה במצב רוח טוב. הוצאתי אותו מן האקווריום והפשלתי את החלוק. נדב לא גילה התנגדות להתקרב לשד, אבל גם לא גילה שום עניין לינוק ממנו. אז סתם החזקתי אותו בפוזה, שיהיה. לאחר כרבע שעה אחות התינוקיה גילתה בנו עניין. 'מה קורה ? את מצליחה להניק ?'. עוד לא ראיתי סיבה לא לשתף פעולה 'אנחנו עוד עובדים על זה, הילד לא נראה רעב'. טעות. האחות הבהירה כי הילד חייב לאכול ובקרוב, ואם לא אניק אותו הוא יקבל תחליף. טוב, אמרתי שאנסה עוד קצת. לאחר כעשר דקות נוספות בהן לא קרה דבר החלטתי להפסיק להציק לילד. ידעתי שמותר לילודים טריים לא לאכול משך 12 שעות לאחר הלידה. אמרתי לאחות שאני חושבת כי הוא ינק (למרות שלא היה לי ספק שלא), ושאאכיל אותו שוב בחמש וחצי, ושלא יתנו תחליף. זה עבד. גולגלתי חזרה למחלקה.
בחמש וחצי נדב הגיע אלי, ושוב חזר על עצמו אותו סיפור. עדיין לא הייתי לחוצה מדי בעניין ושוב נתתי דיווח שקרי. דאגתי גם להשאיר אותו איתי כמה שיותר עד שהוא ממש היה חייב לחזור למפקד בוקר בתינוקיה. ב 9:30 נדב הגיע לביות, ומשם כבר עלינו ישירות למלונית. הוא עדיין לא אכל אבל גם לא גילה שום מצוקת רעב (המשיך להיות רגוע וטוב לב).
טוב, אז עברו שתים עשרה שעות מהלידה ואין שום שינוי בהתנהגות של נדב. עכשיו אנחנו גם שמים לב שהוא עושה מיני פרצופים של גועל ומדי פעם פולט קצת (למרות שלא אכל). מסתבר שלהיוולד ועוד בליווי מיני חומרים שאמא שלו קיבלה זה לא הרבה יותר סימפטי מאשר ללדת (גם אני עם בחילה קלה בשלב זה). למזלנו, בנסיבות פרטיות וייחודיות, עומדות לעזרתינו גם דוריס וגם אסתר (חצי מרפאת אודים) לייעוץ הן טלפוני והן בשטח. אסתר שפוגשת הרבה תינוקות בגילאים אלה במסגרת עבודתה ב'ליס', אומרת שזה דווקא די נפוץ שיש להם בחילות עד 24 שעות אחרי הלידה. עם זאת, אחר הצהרים לאחר שנלחצנו משביתת הרעב, החלטנו אני ורונן לנסות להציע לו תחליף (צמחי). הילד לא גילה עניין גם בתחליף, מה שאושש את תאוריית הבחילות. עם זאת, למרות כל האופטימיות והרצון הטוב, החל להפציע הערב והשעון משעת הלידה המשיך לתקתק. בשלב זה נסיונות קירוב לשד ע"י כיוון ראשו (לא התנוחה הקלאסית שלא הניבה דבר) גררו מחאות נמרצות מצד נדב. חששנו שהוא פשוט סובל מכאבים בצוואר ובראש כתוצאה מהוואקום. בשלב זה היה ברור שבדרך זו או אחרת, אוכל צריך להגיע אל נדב. כאן הגיעו אלינו למלונית דוריס ואסתר, לשיעור פרטי בשאיבה של קולוסטרום והזנתו. הרי בשלב זה קולוסטרום זה מה שיש בשדיים – נוזל צהבהב צמיגי ועשיר ביותר, ממנו נדב צריך לקבל כ 10 CC בארוחה. שאיבת קולוסטרום תפעיל את תהליך ייצור חלב המעבר (החלב של השבועיים הראשונים), ונתינתו לנדב תספק את צורכי האוכל שלו בשלב זה ותחזק אותו. איך שואבים קולוסטרום ? מעסים קצת את השד ולוחצים חזק בשתי אצבעות, די קרוב להילה, ומאמינים חזק חזק שבסוף ייצא קולוסטרום (לי עזר לחשוב על תעלת מים בגרם מדרגות). את הנוזל היקר מפז אוגרים בכפית קטנטנה וסטרילית וכך גם נותנים אותו לנדב, בערך 1 CC כל פעם. עברנו שתי סעודות קולוסטרום ביחד עם דוריס ואסתר ואז הן השאירו אותנו עם הוראות ללילה, שזכה לכינוי 'ליל הקולוסטרום'. בכל שעתיים אנחנו צריכים לקום (שוב נכנס לפעולה השעון שבפלאפון) ולהאכיל את נדב 5 כפיות מכל שד של קולוסטרום. זה היה לילה סוריאליסטי למדי. אני ישבתי ושאבתי ורונן החזיק את נדב, שלא ממש הבין למה מעירים אותו, והערה לתוכו כפית אחר כפית. יש לציין שמארוחה לארוחה השאיבה היתה קלה יותר וכך גם ההאכלה.
למחרת בבוקר, נדב קם כמו חדש, והתחבר לשד כאילו לא היה ליל קולוסטרום מעולם (או בעצם כאילו כן היה וזה מה שנתן לו את הכוח להתאושש ולינוק).
היתה עוד פעם אחת בה שקלנו לתת לנדב תחליף. זה היה לאחר שקילה באותו ערב בתינוקיה במלונית. כל היום נדב ינק יפה בערך כל 3 שעות. יום קודם לכן הוא היה במשקל 2.355 (ירידה של 5-6% ממשקל לידה שנחשבת בסדר). כששקלו אותו שוב במוצאי שבת (48 שעות לאחר הלידה) המשקל הראה 2.210 (ירידה של יותר מ 10% ממשקל לידה – ממש לא בסדר!). במקום שהצוות במלונית ישים לב לעניין וידאג להזעיק רופא שיבדוק אם הילד לא מיובש או לפחות יבדוק חום וסימנים אחרים (בכל זאת מדובר בילד במשקל נמוך שיורד למרות שההורים שמחזיקים אותו כל היום בחדר טוענים שמאכילים אותו), הם פטרו עצמם בהצעה שניתן תוספת. לאחר התיעצות עם דוריס (שאמרה שנתעקש שרופא יראה אותו) וכשעתיים לחוצות והיסטריות, נתקלנו למזלנו באחות קצת יותר מקצועית בתינוקיה שטרחה להסתכל על הילד ואף החליטה לנסות ולשקול אותו שוב. היא ביצעה 3 שקילות ובכולן המשקל הראה לפחות 2.350 !!! מה למדנו ? שמשקלים של תינוקות הם כלי שצריך לדעת איך להשתמש בו (לחכות להתיצבות המשקל מאחר שהתינוקות זזים בו בהיסטריה). שבתינוקיה של המלונית יש מישהי אחת שלא יודעת להשתמש במשקל של תינוקות. שאם שקילה נראית לא הגיונית, הצעד הראשון הוא לשקול שוב. שנדב לא רק שלא המשיך לרדת אלא התיצב לאחר 48 שעות (כאשר מותר לתינוקות לרדת עד היום הרביעי לאחר הלידה). ושתחליף הוא לא פתרון קסם לכל מצב רפואי בעייתי (לא שזה לא היה ברור לנו קודם, אבל מה זה נלחצנו מהמשקל..).
יש לציין כי אני מודעת לנושא ההנקה ולתיאוריה שלו מזה שנים. בבטחון עצמי רב לא רכשתי אף בקבוק או תחליף לפני הלידה ואף הזמנתי חולצות הנקה מיוחדות באינטרנט מארה"ב. בנוסף יש לי חזה קטן (מאוד עוזר) עם פטמות תקינות, ולנדב לא היתה בעיית מציצה כלשהי, לשון מחוברת או מיני בעיות אחרות שתינוקות עלולים להציב בפני אמהותיהם המשתוקקות להניק. למרות זאת, ללא הסיוע הצמוד שזכיתי לו, ספק רב אם היום הייתי מניקה. הצוות בתל השומר מאוד מעודד הנקה לכאורה, אך התוספת בקלות נשלפת. הגדילה לעשות אחות שעברה במחלקה למטה לתת הדרכה במיני נושאים והסבירה שכדאי להגביל את ההנקה ל 10 דקות מכל צד, אחרת נמצא את עצמנו מחוברות לתינוק כל היום. לא היה לי כוח לתקן אותה. כדי להיות הוגנים יש לציין כי לא הגעתי להדרכת הנקה, לא במחלקה ולא במלונית, ומאוד ייתכן שאלה דווקא היו טובות.
מאז הלידה חלפו כמעט שבועיים. נדב חזר למשקל הלידה שלו תוך 5 ימים (מותר תוך 10 ימים עד שבועיים). היום היינו בטיפת חלב וגילינו שעלה 450 גרם בפחות מתשעה ימים. אני לא סבלתי ביום השלישי או ביום אחר מגודש (לא עשיתי כלום חוץ מלהקפיא פדים ולא להשתמש בהם, סתם הנקתי כל פעם שנדב הראה סימני רעב). בלילות אני מניקה בשכיבה (כיף ומנוחה היסטרים). כשאני מניקה משד אחד, אני אוגרת בכוס לפחות 5 CC מהשד השני שמטפטף במרץ. ובינתים נדב, שהבין שמאוד קל להפיק חלב מהשדיים של אמא שלו, פיתח את אפקט ה'מעיין' או ה'קולר'. כשלא בא לו במיוחד להתאמץ (או כשהוא עדיין לא מת מרעב) הוא פשוט מחזיק את הפה שלו מתחת לפיטמה, מדי פעם נותן לקלוק או לגימה קטנה לתגבור הזרם ופשוט שוכב לו בהבעה מסטולית ממזרית, עם חיוך קטן מתחת לשפם ומחכה שהחלב יטפטף אליו לפה..
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
