שלום, יש לי ייסורי מצפון על משהו ששמעתי אתמול ושתקתי. ובערב סיפרתי לבעלי והוא חושב שאני הייתי צריכה להגיב. יש לי חברה טובה, כבר שנתיים. אתמול שוחחנו בעינייני החוגים לילדים. יש לה ילד בן 5 שרשמה אותו לחוג שחיה. החברה כרגע לא עובדת, מתוך בחירה, היא שייכית למעמד סוציו אקונומי גבוה. גם אני לא ממש מהעסוקות, אבל יש לי תחביב שמביא לי פרנסה. אתמול שוחחנו. הילד שלה נמצא בגן ואחר כך בצהרון. רוב היום היא עסוקה בעיניינים שלה (טיפולי יופי, ספורט, טיולים, שופינג). אפילו לאסיפות הורים היא לא הולכת, אלא שולחת את בעלה העסוק. היא סיפרה לי אתמול שהבן שלה ביקש ממנה לרשום אותו לחוג כדורגל. והיא לא רוצה. שאלתי אותה למה? היא אמרה: זה פעם בשבוע, במשך שעה, בזמן שהוא כבר אחרי הצהרון (בין 5 ל-6 בערב) וזה אומר שאם אני ארשום אותו, אז זה יגזול מזמני הפנוי שגם ככה אין לי (!!!!) הייתי המומה , חצי דקה שתקתי ולא יכולתי להוציא מילה. גם אני אישה יחסית פנויה, אבל אני אוספת את הילדים שלי ישר מהגן, לא מוסרת אותם לצהרון, וכל יום אחרי צהריים יש לנו חוגים, אנגלית, שחיה, הצגות, ואני משתדלת לתת להם כמה שיותר מעצמי. מאוד מאוד הפריע לי אתמול המשפט הזה שלה. יש לה שפע זמן פנוי, אני יודעת. סיפרתי אתמול בערב לבעלי. הוא צחק, כמובן, ואמר: את היית צריכה לומר לה "אני מוכנה לקחת את בנך לחוג אם את כל כך עסוקה" - תציעי לה את זה. הוא חושב שאחת כמוה צריכה להתבייש. אם כבר יש לנו יכולת לממן חוגים ולתת לילד העשרה ולתרום להתפתחות היפה שלהם, אז למה למנוע זאת? בשביל זה היא לא עובדת, האם אני צודקת? או שאני לא צודקת? איך אתן הייתן מגיבות? ילד רוצה חוג, יש כסף בבית, ואמא שלא עובדת לא מוכנה לרשום אותו "כי אין לה זמן פנוי"....
|
תוכן ההודעה:
|