23/10/2012 17:48
|
סוי
|
מאת:
|
פרידה מחלום
|
כותרת:
|
הרבה זמן רוצה לכתוב, לא יודעת איך להתחיל, קשה נורא. לאחרונה החלטתי (בשיתוף בן זוגי) שלא יהיו עוד ילדים. מייד מסרתי בלב כבד את ספרי הפעוטות, הצעצועים הרכים ושאריות הציוד. בקרוב אפטר מכל הבגדים - שקים על גבי שקים. שמונה שנים אני שומרת, תקופה קצרה של הריון שחשבתי שיהיה להם שימוש ולא היה. חיכיתי לתחושת ההקלה שמספרים עליה לאחר שמוסרים דברים שמונחים בבית ללא שימוש, והתחושה לא באה. האמת שמעולם לא סברתי שאני זקוקה דווקא לשלושה ילדים. יכולה לתת לכן אלף סיבות למה שניים עדיף משלושה. אבל הלב לא יכול להיפרד מהכמיהה הזאת לתינוק. אני מוותרת מהסיבות הכי נכונות: זה שאני כבר בת 40, זה שהסיכון שלי גבוה יותר מבת 40 אחרת מאחר ש- 2 מתוך 3 ההריונות שלי הסתיימו בלידה מוקדמת (והאחרונה מוקדמת מדי). זה שאני לא מרגישה בריאה וחזקה מספיק כדי לגדל עוד ילד. ובוודאי שלא ילד פגוע חו"ח. ושיש הרבה מה להשקיע בילדות הקיימות. ולהשקיע בעצמי - מה איתי? אבל איך מספרים ללב שיותר לא אלד, לא אניק, לא אשאף לתוכי את הריח? שלא אקריא את אותו הסיפור שוב ושוב? (מהספרים היה הכי קשה להיפרד. כמה זכרונות, כמה מתיקות) שלא אשיר שירים, לא אלמד דיקלומים? לא תהייה יותר שום מסיבה בגן? לא אלמד יותר מילים ראשונות, שלא אחזיק בידיים יצור קטן שיחבק את צווארי ויניח את הראש על כתפי, וככה ירדם. כל כך הרבה רגעים קטנים של אושר, איזה תחליף יש לזה? אני חייבת למצוא לי חיים ולא מצליחה. אולי להתחיל לטייל קצת לבד, טיולים של מבוגרים? אולי קורס צילום שתמיד רציתי? או ללמוד איזו אמנות שימושית? מה עם ספורט? הכל נראה כלכך תפל, מיותר. כאילו בשביל מה? אני יודעת שזה נשמע פטתי, שכל קיומי מתחיל ומסתיים בלידת ילדים. יודעת שגם אם היה עוד אחד, גם הוא היה גדל בסוף, והייתי חוזרת לאותו מקום. יודעת הכל בראש, ולא מצליחה לשכנע את הלב.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|