משנתו של ד"ר מישל אודה

תקציר- מאוסף הרצאות של MICHEL ODENT DR.  מהכנס של MIDWIFERY TODAY

הפער שבין מחקרים רנדומליים מבוקרים המבוצעים בתנאי ביה"ח לבין עדויות מעשיות בלידות הוליסטיות – הנחת הבסיס במחקרים ,שנעשו לאחרונה בבתי חולים מערביים ופורסמו במגזינים רפואיים מכובדים, כמו המחקר שפורסם בלנצט ב2000OCT המשווה בין שימוש פרוסטגלנדינים  לפיטוצין ותכשירי ארגומטרין בשלב השלישי של הלידה,היא, שאישה לא יכולה להגיע לרמת אוקסיטוצין מספקת על מנת לסיים את הלידה, ללדת את השיליה ולכווץ את הרחם.

התנאים בלידה בבית החולים אינם מאפשרים על פי דעת החוקרים לסיים את הלידה ללא דימום ולכן כיום, המחקרים ברובם עוסקים בבחירת התרופה האופטימלית .

  בעוד, שד"ר מישל אודה טוען שבתנאים של – פרטיות, בטחון , חום ואהבה היולדת תפריש אוקסיטוצין ,שרמתו תגיע לשיא מיד לאחר לידת הילוד והצמדתו אליה. רמות "הורמון האהבה"  יתאפשרו רק כאשר רמת האדרנלין נמוכה.

 רפלקס הזרקת הילוד- לידה ספונטנית 

 ד"ר אודה מתאר דחף בלתי נמנע להוציא את העובר כאשר התנאים מתאימים ורמת האוקסיטוצין מגיעה לשיא . השילוב של הקוקטיל ההורמונלי ותחושת הסיפוק של היולדת, המצמידה את פרי בטנה אל הפטמה ובו זמנית מתבוננת בעיניו הפקוחות ומתוודעת אליו לראשונה, יוצר חוויה של אהבה לילוד ומאפשר את היפרדות ופליטת השיליה .

 התנאים הנדרשים  – " MAMELIZED CHILDBIRTH "

שקט והימנעות מתשאול וקבלת החלטות- דיבור ומענה לשאלות הצוות המטפל, המצריכות את הפעלת קליפת המוח הקדמי , חוסמות את פעילות ההיפוטלמוס לשחרור פקטורים, שיאפשרו הפרשת הורמונים פיטואטריים מיותרת המוח – האיבר הפרימיטיבי שפעיל בלידת כל היונקים. לדבריו על היולדת להיות שקועה בתחושותיה ואל לה להפנות מאמצים מיותרים לסביבה, במיוחד לא חשיבה ודיבור,  המפעילים את קליפת המוח.

בטחון ואמון במשתתפים, יחסים מתמשכים- בתנאים של פחד וחוסר אמון היונקים מפעילים את מנגנון האדרנלין FIGHT OR FLIGHT . ככל שרמת האדרנלין עולה רמת האוקסיטוצין  והאנדורפינים יורדת. היולדת ובני זוגה צריכים להכיר את המיילדת ואו את המטפלים האחרים לפני הלידה וליצור קשר מתמשך ואישי, שיוליד יחסי אמון ובטחון .

פרטיות- בחינה , בדיקות חוזרות והסתכלות  חודרנית פוגעת באינטימיות . מישל משווה זאת לחדירה לחדר המיטות באמצע המגע המיני. על היולדת לחוש חופשית לנהוג בהתאם לתחושותיה, לבחור את התנוחה המתאימה לה, לנוע ,לבטא את כאבה, לנשום או לשיר  ואל לה לחוש במבוכה בפני הסובבים הבוחנים אותה.

חום ואור מעומעם- לידה באווירה של חדר ניתוח מעוררת את רמת האדרנלין, בעוד, שבאווירה רומנטית מעוררת את הורמון האהבה – האוקסיטוצין. תנאים סביבתיים נעימים, המגבירים את תחושת הרוגע שתאפשר הפרשת הורמונים מיותרת המוח.

  ד"ר מישל אודה טוען ,שהימנעות מהתנהגות אנושית, הימנעות מהפעלת הקורטקס ועידוד התנהגות חייתית דומה לשאר היונקים: בטחון, אינטימיות ופרטיות תאפשר את התפתחות הלידה ותמנע סיבוכים. הוא ממליץ לבעל לנוח ולמילדת לסרוג.

 התנאים האלה לא קיימים כיום ברוב בתי החולים והמחקר של לידות המתקיימות בבית או במרכזי לידה על ידי חוקרים כמותו אינם מקבלים את אישורם של  עורכי העיתונים המכובדים מתאמים פוליטיים וביוקרטיים. העורכים יעדיפו מחקרים, שמאששים את הידע הבסיסי המוכר וימנעו מלהתייחס לחוקרים שנויים במחלוקת . עשרות מחקרים שמצאו קשר בין אופן הלידה  והתפתחות אוטיזם , אנורקסיה נרווזה פשיעת נוער והפרעות בהתנהגות. לדוגמא: מחקר שבוצע באוסטרליה 2004 שמצא קשר  בין השראת לידה בפיטוצין ואוטיזם. מחקר בשוודיה שאישש אותו ומחקרים פסיכולוגיים רטרואקטיביים שמצביעים על קשר בין התנהגות הילד ויכולתו לאהוב לבין האופן בו נולד. כל המחקרים נתקעים ללא פרסום .

ד"ר אודה טוען, שהסיבות לכך הן אנתרופולוגיות .

בחברה החקלאית ,הפטריאכלית, הלוחמנית, וכיום בחברה המערבית, הטכנוקרטית, ההישגית. החברה תעודד התערבות והפרעה בתהליך הפיזיולוגי של הלידה, על מנת לשלוט באם ולמנוע ממנה ומהילוד להתקשר וללמוד את תחושת האהבה עם הפרשת שיא של האוקסיטוצין . ההפרעה בלידה נועדה למנוע מילדים את ההתחברות לאמן ויותר מאוחר קשר אהבה לזולתם.

 האבולוציה של הרס עולמנו מאפשרת לנו היום להבין את הנזק שנעשה מאות בשנים בהם הפרענו ליולדות ללדת, על ידי טקסים שהמצאנו, כמו האיסור להביט בעיני הילוד של שבטים אפריקנים, הימנעות מהנקה של הקולסטרום אצל ילידים בניו –גיני או טקס ניתוק חבל הטבור והשקילה המוקדמת בחברה שלנו.

ד"ר מישל אודה מאמין, שריפויה של החברה העולמית והצלת כדור הארץ מפני ההרס והניצול תלוי בנו הנשים. לדעתו נשים חזקות ,שילדו ללא התערבות והפרעה יאהבו את תינוקם ויאפשרו לו ללמוד לאהוב ולהתקשר אליהן , יטפלו בתינוקן ויאפשרו לבני זוגן להתאהב בו . הן תעצמנה את חברותיהן ותאפשרנה לידות ללא הפרעה.

 לדבריו, מתפקידינו המיילדות להעצים את עצמנו ואת היולדות שלנו, כך שלא נסכים עוד שיפריעו לנו ללדת, שלא נסכים שימשיכו להפחיד אותנו , שלא נאמין שאין ביכולתנו הנשים ללדת ללא התערבות ועזרה של אחרים, שלא נסכים שיפרידו את ילדנו ממנו בטוענות שאחרים מטפלים בהם טוב ממנו, שלא נסכים שיפריעו לנו להתחבר ולהתקשר לתינוק שלנו על מנת שנוכל לאהוב אותו והוא יחוש את האהבה ויכיר בתחושה ,ילמד לאהוב את הזולת ובכך נמנע  מלשלוח את בנינו לקרב להרוג ולהרג ובכך נביא שלום על עולמנו.

 לראשונה צפיתי בלידת מים בבית החולים ה"ירוק בגנטופטה", שבדנמרק, לפני 12 שנים. היולדת בילתה במים  עד לשלב ההכתרה ויצאה ללדת במיטה . התרשמתי אז מאוד מהשפעתם היעילה של המים החמים להקלת הכאב ועידוד התנועתיות.הלידה התנהלה בקצב של היולדת והמילדת תמכה בה בלבד. הרופא היה במעמד של יועץ בלבד. ניטור עוברי בוצע לסירוגין בעזרת סטטוסקופ העץ .

 מאז שאלתי את עצמי, מדוע המילדת המליצה ליולדת לצאת מהמים ?  מתי ניתן ללדת במים ואילו תנאים נדרשים ללידה בתוך המים?   האם תיתכן אספירציה של המים המזוהמים בצואת האם?    מדוע שהילוד לא ינסה לשאוף ביציאת הראש, כפי שאנחנו רואות במקרים רבים בלידה מחוץ למים?     אם הלידה במים היא פיזיולוגית לאם ולילוד מדוע שלא ניילד יולדות בהריון בסיכון ?     מה הסיכונים ? האם דחיית הנשימה עלולה לגרום לקושי או לסיבוכים ?

בעבודה זו ניסיתי לבחון את ההיבט הפתו-פיזיולוגי של דחיית הנשימה של הילוד, שנולד אל תוך המים ואת משמעות הלידה במים על המשך בריאותו והתפתחותו .

לנשום או לא לנשום- מכניזם הנשימה או הימנעות מנשימה

ב-1974 תיארו DAWES וחבריו, על סמך מחקר שעשו בעוברי כבשים, את נשימת העובר.

כיום ידוע לנו ,שמהשבוע ה- 27 להריון ואילך, מתחיל העובר האנושי לתרגל את שרירי הנשימה ובו זמנית מפעיל את רפלקס הצלילה , המונע ממנו לשאוף את מי השפיר ולטבוע.

TCHOBROUSKY   חקר את מערכת הנשימה של יונקים והסביר לראשונה ב-1969, את התופעה: מדוע הילוד אינו טובע במים?  הוא תיאר את תפקוד רפלקס הצלילה  ,כבקרה יחסית משתנה. מצב, שבו יש אי נשימה ( אפניאה) במצב של נשיפה, כאשר הלארינקס סגור.  ריצפטורים שפזורים בעור הפנים , שמעבירים גירוי דרך העצב השלישי למוח הוראה להימנע מלנשום.  כל זמן שהרפלקס עובד התגובה גורמת לתפקוד לבבי יציב וחלוקה של נפח הדם לאברים חיוניים.

 רפלקס הצלילה, שונה ממצב של צלילה אצל המבוגר. בזמן צלילת בוגר, הנשימה נעצרת במצב של שאיפה,  בעוד ברפלקס הדבר דומה לרפלקס הלרינקס של תינוק כאשר הוא פולט מזון . אצל העובר המצב המתמשך של הגירוי הרפלקטטורי גורם לתגובה מסתגלת של הגוף לגירוי והדבר יתבטא בתנועות הנשימה מועטות ולא אפקטיביות.  ג'ונסון טוען, שהדבר נגרם מגירוי של כימורצפטור שנמצא בחלל הלרינקס ומבחין בין סוגי נוזל, PH ומידת מליחותם.

 נמצא שתרגול הנשימה מאפשר את התפתחות האלואולי  ואף נמצא קשר בין עליה ברמת הלחץ של-CO2 בעורקים, לעליה בתדירות תנועות הנשימה של שרירי הסרעפת והשרירים הבין צלעיים. תדירות תנועות הנשימה משתנה בהתאם לגלי המוח ועולה בשלב השינה REM ליורדת בשלב גלי NREM .

רק במצב חריג ולא פיזיולוגי, שבו ישנה עליה בלחץ ה-CO2  ( בפחות ממאה מ"מ כספית)  וה- PH פחות מ7.0,  ישנה תופעה של נשימה . אולם הריאות אינן מתמלאות בנוזל מי השפיר, מפני שהן מלאות עדיין בנוזל, שמיוצר על ידי האלוואולי  מעצמו.

 בשכבת האפיטל שמכסה את הראות ישנן תעלות שמעבירות מולקולות קטנות מ0.6 NM ולכן האפיטל מהווה חיץ למולקולות גדולות. באנדוטל של כלי הדם התעלות רחבות יותר ומאפשרות מעבר של מולקלות חלבונים גדולות יותר  . לפיכך ריכוז החלבונים הנמצאים בשכבת החיבור גבוה יותר פי 100 מאשר בנוזל של הטרכיאה. גורם למעבר של נוזלים מחלל  הריאה לשכבת החיבור בגלל הלחץ האונקוטי. בהפרשה פעילה, של מלחי שכבת האפיטל, נוצר לחץ אוסמוטי, שמאפשר לנוזלים ממחזור הדם הריאתי להגיע לשכבת החיבור ולחלל האלוואולי. התהליך יכול העצר על ידי מתן דיורטיקה שמשפיע על מאזן המלחים.

 ריאות העובר מפרישות כ- 250-300 מ"ל של נוזל ביום. בריאות נשמר לחץ קבוע של 2-3 ס"מ מעל הלחץ בלרינקס . בזמן נשימת העובר יש שינוי מינימלי  של הלחצים של עמודת הנוזל. אך לעיתים הלרינקס נפתח לבדו ומאפשר יציאת כ  15 מ"ל לשעה. התהליך מתגבר פי 5 בשלב  REM .

 בשבוע האחרון של ההריון, לאחר הבשלה מלאה של המערכת ההורמונלית של העובר, חל שינוי משמעותי ברמות הקטוכולמינים (אדרנלין ), המשפיעה על ספיגה של הנוזל התוך ריאתי ישירות אל תוך כלי הדם ואל המערכת הלימפתית..

 במצב פיזיולוגי,  יומיים שלושה לפני הופעת התכווצויות  הרחם , יחל תהליך הספיגה.

 JOHNSONפיזיולוג קליני מאוקספורד, הסביר את דיכוי הנשימה, בתהליך הפרשת פרוסטגלנדין E2 מקרומי השיליה המזדקנת , המשפיע על יצרת גירוי פיטואטרי והפרשה חומרים מונעי או מדכאי נשימה. לכן, יש להתייחס לילוד, שנולד בניתוח קיסרי, שהחל בלידה רגילה שונה מילוד בדומה לילוד שנולד בלידה נרתיקית. תהליך הספיגה ימשך כ-6 שעות לאחר הלידה . הנוזל הנספג אל תוך הנימים של הראות ממלא את נפח  מערכת כלי הדם, שגדלה תוך כדי התמלאות חלל הריאות  באוויר והתנפחות האלוואוליס.

JOHNSON  מסביר את דיכוי הנשימה בשילוב של מספר משתנים.

 בתהליך הפרשת פרוסטגלנדין E2 מקרומי השיליה המזדקנת , המשפיע על יצרת גירוי פיטואטרי והפרשה חומרים מונעי או מדכאי נשימה.

 חמימות  הסביבה האימהית( 36.5 מעלות)  משמשת גורם מעכב נשימה, בעוד שמגע  אוויר החדר (כ 24 מעלות) מעוררת לנשימה. במצב של היפוקסיה עוברית, התגובה האדרנלית של העובר תגרום לספיגה מוגברת.

HARNED וחבריו טוענים, שכאשר התינוק נולד אל תוך מים בחום 33-35 מעלות, רפלקס  הצלילה ממשיך לפעול. בתנאי, שהדופק ממשיך לפעום בחבל הטבור, אספקת החמצן נמשכת, הבארורצפטור בכלי הדם, הכימורצפטור באורטה לא מגורים ואין גירוי וגאלי. נוזלי הריאה אינם נלחצים החוצה ולא נוצר ואקום בריאה, אלא הנוזל נספג הדרגתית והנשימה תחל רק במגע של עור הפנים עם האוויר.

. נסיון ללדת במים מלוחים או בנוזל אחר( חלב) הביאו לתגובה דומה של בליעת מים אך הימנעות משאיפתם.

 במצב של אספיקציה התנאים משתנים. במידה שאספקת החמצן קטנה (לחץ ישיר על הראש, חבל טבור מתוח או לחוץ,הפרדות מוקדמת של השיליה או ירידה בלחץ הדם של האם) נוצר אצידוזיס ,תגובת העובר רפלקס ברדיקרדיה, הפרשת אדרנלין , הספיגה תגבר ותהיה פעילות נשימה מואצת, שעלולה להוביל לאספירציה.  גם שימוש בביתא בלוקרס או אטרופין עלולים לדכא את הרפלקס ולגרום לנשימה .

השפעות לידת המים על האם והילוד-

ELDERING רופא מילד מגרמניה, חקר ב- 1983-1985 והשווא רטרוספקטיבית בין 1000 לידות מים ל1000 לידות "ארציות" ומצא שאורך השלב הI של הלידה התקצר בשליש. 34% מהיולדות ילדו לאחר שעתיים של שהות במים, אך אין הבדל משמעותי לגבי אורך השלב ה-II.  ירידה משמעותית בצריכת אנלגזיה 98% לאומת 20% בלידות ה"ארציות". הצורך באפיזיטומיה ירד ל 16% לעומת 33% 

 החשש מדימום מוגבר,  לאחר צאת השיליה  לא הוכח. בשני הקבוצות 12% . אך נקבע שהטמפ' המתאימה ביותר לאם ולילוד 32-36 מעלות. תוצאות האפגר ללא הבדל משמעותי .( בשני הקבוצות לא נעשה כל גירוי חיצוני לנשימה)  PH דם טבורי, ערכים בין 7.2-7.29  נמצאו אצל 53%  מהילודים שנולדו במים לעומת 43% . אצידוזיס קל נמצא אצל 13% מהילודים אל המים לעומת 14% מהילודים בקבוצת הביקורת. אך לא היה הבדל משמעותי בצורך בטיפול נמרץ בפגיה 1.1% לעומת 1.3% לא נמצא הבדל גם בריכוז תאי הדם .ממוצא אורך זמן אשפוז  קוצר וחלה עליה במספר הלידות בבית החולים.

CLUETT וחבריו מאנגליה בדקו את השפעת לידת המים על יולדת בלידה ראשונה בסיכון נמוך  , בשלב הI עם חוסר התקדמות בלידה – דיסטוציה.( חוסר התקדמות בפתיחה 1ס"מ לשעה) הם ערכו מחקר השוואתי רנדומלי על 99 יולדות. קבוצת הביקורת יולדות  , שקיבלו טיפול מקובל – פקיעת מים ופיטוצין. 

נמצא : נשים שטופלו בשהייה במים השתמשו בפחות אפידורל 47% לעומת 66%  בקבוצת הביקורת. לא היה הבדל בצורך בניתוח, אך נמצא הבדל משמעותי בצורך להמשך זירוז והתערבויות נוספות כצינטור או לידת ואקום 71% לעומת 96%.. לא היה הבדל באפגר, בPH טבורי או ברמת זיהומים אך ,6 ילודים מקבוצת לידות המים, לעומת 0 ילודים מקבוצת הביקורת, הופנו להמשך טיפול נמרץ.

 באתר COCHRANE  DATABASE SYST REV/2004   נמצא סיכום של ששה מחקרים, שעוסקים בהערכת יעילותן של לידות המים. נמצא  שיש הבדל סטיסטי משמעותי, בשימוש במים בשלב הראשון של הלידה, על רמת הכאב וירידה משמעותית בצורך במאלחשי כאב . לא נמצא הבדל במבחני האפגר , ברמת הזיהומים ובצורך לאישפוז ממושך אצל הילודים. אורך הלידה השלב השני ללא הבדל משמעותי. על פי המחקרים שנסקרו, לא נמצא הבדל ברור בתועלת של שהייה במים בהריון וכן לא בשלב השלישי של הלידה.

סיכום

כבר ברחם העובר מתרגל נשימה. בזמן הזה אין שאיפה של נוזל שפיר לריאות אלא , במשך ההריון נוזלים יוצאים מהטרכיאה  אל שק מי השפיר.  המכניזם הזה חיוני להתפתחות ובשלות הריאות. לקראת סוף ההריון המים מתחילים להיספג  אל זרם הדם.

 כאשר הילוד נולד אל תוך המים החמים רפלקס הצלילה  ממשיך, עד ליציאתו מהמים ומשב  אוויר קר לנחיריו ולעור פניו. רק אז, מופעל רפלקס הברדיקרדיה המעורר את הילוד לשאיפה ולפתיחה של הלרינקס לחדירת אוויר. כל זמן שממשיך הדופק לפעום בחבל הטבור, הילוד ממשיך לקבל חמצן מהשיליה ולהעביר אליה 2 CO , אין מצב של אצידוזיס ואין גירוי מוקדם לנשימה. רק לאחר השאיפה,  הריאות מתמלאות אויר ונימי האלויאולי מתמלאים דם, מחזור הדם העוברי מתמלא בדם מחומצן הממלא את העלייה השמאלית וסוגר את החלון הסגלגל שבמחיצת הלב. מחזור הדם של הילוד הופך עצמאי.

התנאים המאפשרים לידת מים ללא סכנת אספירציה בשלב יציאת הראש , הם:

 לידה פיזיולוגית, אישה בריאה, לאחר שבוע 37 של ההריון. כאשר הניטור העוברי מצביע על בשלות השיליה, משקל העובר מתאים לגיל ההריון ונצפו תנועות נשימה . כמות  מי השפיר תקינה והשלפוחית פוקעת מעצמה בשלב המעבר,  בשלב  השני של הלידה, או רק עם יציאת הראש. ניטור דופק העובר תקין ואין סימני אספיקציה. אין שימוש בתרופות לזירוז או לאלחוש כאב.

מסקנה: לידה במים בהשגחת מילדת, יכול לשמש אפשרות סבירה לטיפול בהאטה בהתקדמות הלידה , מפחיתה את הצורך בהתערבות רפואית ומציעה טיפול חלופי להתמודדות עם הכאב. 

.

  

תקציר מכנס רפואת האם והעובר ארה"ב 2007

תקציר מהכנס  ה-27 של החברה האמריקנית  לרפואת האם והעובר חידושים במיילדות   פברואר 2007 – סן פרנציסקו , קליפורניה מתקציר של ד"ר פיטר ברנשטיין , 17.4.2007   מבוא: המחקרים שהוצגו התמקדו בסוגיית השפעתה של הסביבה האימהית , בריאותה של האישה על בריאותו של הנולד  בהתבגרותו. כלומר האם יש קשר בין מוצאו של העובר והסיכוי שלו לחלות בגיל מבוגר. האם יש משמעותי בין מחלות האם ואופן הלידה לבין התחלואה של הילוד. מוצא העובר ותחלואת הבוגר   Lu  וחבריו מאונ' טקסס גלווסטון,תיארו מחקר שערכו על עכברות בהריון,שחשפו אותן ל  SFLt-1 חומר, המופרש ברמות גבוהות במצבים של פרה אקלמפסיה ותפקוד שילייתי לקוי. במחקר החדירו לעכברות ביום ה-8 להריונן אדינו וירוסים נושאי גנים של Flt-1-3 בהשוואה לעכברות בקבוצת הביקורת נמצא משמעותית שהעכברים הזכרים שנולדו לאמהות שנחשפו חלו בלחץ דם גבוה.   Paek  וחבריו מאוני' וושינגטון סיאטל, הציג מחקר רחב היקף, רב מוקדי ומוצלב שהתמקד בילדים בוגרים של 1148 נשים חולות בסוכרת  Type 2  . גיל הממוצע של הנבדקים 44 , 60% מהם נשים ולכולם המשפחה הגרעינית חולה סוכרת נוסף . הם בחנו את הקשר בין משקל הילוד בלידה, לתדירות הופעת הסימנים המטבוליים. ממצאיהם : IUGR – סכנה משמעותית להתפתחות השמנת יתר, לחץ דם גבוה ותסמונת מטבולית. אך לא נמצא שוני בין משקלי לידה אחרים ( נורמלי ו מעל 4000 גר' ) בקשר להופעת סוכרת תלויית אינסולין.   Aegaard-Tillery   וחבריו מאונ' יוטה , סלט לק סיטי הם הדגימו את השפעת הIUGR- על הדורות הבאים, במחקר שערכו על חולדות בהריון שעברו קשירה של העורקים הדו צדדיים של הרחם . הגורים של הדור הI נולדו IUGR , אולם המעניין הוא, שהגורים בדור השני פיתחו השמנת יתר וסוכרת מסוג 2  ( התנגדות לאינסולין) הערכים גבוהים משמעותית ביחס לקבוצת הביקורת. הסבר החוקרים היא בתגובה אפיגנית ביצירת הDNA תוך החיים העובריים של הדור הI.  על מנת למנוע התפתחות השמנת יתר וסוכרת בדור הII הם הזינו את הדור הI בהריון בפוליק אסיד, ויטמין B12   כולין אבץ ושפע של ויטמינים ובכך הצליחו למנוע את המחלה.   לידות פג Smith   וחבריו מאונ' צפון קרולינה,  צ'פל היל  חקרו את השפעת הטפול הפירודנטלי לנשים בהריון, בשליש השני, ללידת פג. ומצאו ,שהטפול בחניכיים מודלקים בתחילת ההריון הכוונה להקצעת שורשים, ניקוי אבנית ושימוש במברשת חשמלית, יכול למנוע או להפחית את התפתחות הלידה המוקדמת. בעוד, שבמידה וצוואר הרחם הוא קצר מ 30 מ"מ לפני תחילת הטפול אין הטפול הפירודנטלי יכול למנוע את התפתחות הלידה .   מס' חוקרים הציגו את מחקריהם בסוגיית התועלת של פרוגסטין 17ohpc  כטפול למניעת לידות מוקדמות .על פי  המלצת היצרן היא להתחיל לתת משבוע 16 להריון. לא נמצא שיפור בתוצאות לגבי מניעת לידות מוקדמות. אך גם לא נמצא משפיע על עליה באנומליה הגינטלית של העובר וכן לא נמצא השפעה הורמונלית על הילדים  שנבדקו עד גיל 4 .     מחקרים קליניים 2 מחקרים קליניים שהוצגו בנושא אופן השימוש באנטיביוטיקה בחדר הניתוח ליולדת בניתוח קיסרי. הם משווים את התוצאה במתןIV מיד לאחר הוצאת הילוד, לעומת זרייה לפצע הניתוח ישירות . מחקר שתוצאותיו ממליצות על מתן אנטיביוטיקה IV חד פעמי ליולדת שעברה ניתוח תיקון של קרע דרגה III –IV .    3 מחקרים מעניינים במיוחד שבחנו את תוצאות עליית אחוז הניתוחים הקיסריים:   Borgida   וחבריו ביה"ח הרטפורד מקוניטיקוט סקר של 24,000 לידות משנת 2000 עד 2005 מצא עליה משמעותית, הקשורה במגמת עליית אחוז הניתוחים, בצורך לתת מנות כדוריות דם אדומות.    Greenberg  מביה"ח לנשים Brigham  מבוסטון מסצ'וסטס  , בדק את התוצאות של ניתוחים קיסריים על תחלואת התינוקות שנולדו במשקל מעל 4000 גר' . נסקרו מעל 100,000 לידות בשנים1997-2004 . נמצא שלא נמצאת ירידה כל שהיא של אחוזי Shoulder dystocia    בילודים שנולדו בניתוח קסרי בשל חשד לMacrosomia  . לא נמצאת ירידה במספר הילודים שנפגעו בפלקסוס הברכיאלי  סימפטומטית ואסימפטומתית.לדעת החוקרים ניתוח קיסרי אינו מונע סיבוכים קשים לחיזוי כאלה.   Davies   וחבריו מMayo Clinic   , קולג לרפואה מרוצ'סטר מינסוטה , בדקו בMRI-  , 48 שעות לאחר הלידה 310 ילודים שנולדו בסוף הריון תקין ב3.2001- 11.2004 במרכז רפואי בשפילד באנגליה. מטרתם הייתה לזהות דימום תוך גולגלתי אצל ילודים סימפטומתי ואסימפטומתי. הם השוו בין ילודים שנולדו בניתוח קיסרי, לידה נרתיקית ולידה מכשירנית ._ מלקחיים ושולפן ריק) הם מצאו : א. לא נמצא כלל דימום תוך גולגלתי: בלידה נרתיקית, ניתוח קסרי ומלקחיים.                ב. נמצאו מתוך כלל 36  הילודים, שנולדו בוואקום  דימומים מוחיים : Cephalhematoma 5.6%  . Subgaleal Bleeding 13.9%                במצבים בו בוצע ואקום חוזר או מלקחיים וואקום בשילוב נמצאו : Cephalhematoma 13.6% Subgaleal bleeding 22.7%   כל הממצאים אובחנו על סמך MRI אך לא נמצאו שום סימפטומים אחרים המצביעים על נזק לילוד.