בלוג פורומים השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 

איך ללחוץ נכון - מה חשוב לזכור בשלב הלחיצות בלידה*

(בעקבות כנס בנושא שנערך בביה"ח ליס בת"א, בניהולה של הדר` ברנדט דה-גאסקה, גינקולוגית מיילדותית ומורה ליוגה, צרפת) רותי קרני הורוביץ מסבירה (ראו סרט יוטיוב בתחתית העמוד)

 גרסת הדפסה   
 
מאת: רותי קרני הורוביץ

השלב השני של הלידה, הידוע גם כ"שלב הלחיצות", או "שלב צירי הלחץ", או "השלב האקטיבי" בלידה, אמור להימשך, על-פי עקומת פרידמן (ע"ע), בין חצי שעה לשעתיים. חוסר בהירות רב שורר הן בקרב יולדות רבות והן בקרב הצוות הרפואי לגבי מהות הלחיצות – איכותן, טיבן והשפעתן בטווח הארוך והקצר על בריאותה של היולדת.


מה שברור היום לחלוטין בכל מחלקה מתקדמת לשיקום אורוגינקולוגי של רצפת האגן הוא ששלב שני ממושך גורם לרצפת האגן טראומה, שנזקיה לטווח הקצר והארוך כבדים. לחיצות ממושכות ובלתי יעילות גורמות מיקרו-קרעים ברצפת האגן. נזקיהם של הקרעים עלולים להתבטא אף 25 שנים לאחר הלידה בבריחות שתן (דלף) בזמני מאמץ (השתעלות, צחוק וכו`), ולצניחת אברים באגן. נזקים אלו ניתנים לשיקום, חלקי לפחות, אך חשוב מכך – הם ניתנים למניעה, בעזרת הדרכה נכונה ללחיצות בלידה.

ראשית, יש להבין כי המדריכות להכנה ללידה, המחנכות לקראת לידה, מעצבות חלק גדול בתפיסת הלידה באמצעים מילוליים וטקסטואליים. עצם הביטוי התמים לכאורה 'שלב הלחיצות' או 'שלב צירי הלחץ', טומן בחובו רעיון חינוכי שלם - תפיסת מציאות ולפיה האמא חייבת להיות אקטיבית וללחוץ בצורה רצונית את עוברה. 

אם כמדריכות להכנה ללידה אנו מעוניינות לשרש תפיסה זו, ולהקנות במקומה תפיסה עדכנית, פיזיולוגית, מונחית המודל האנאסיטד (בלתי מסויע) של לידה, הרי שראשית עלינו לעקור את הביטויים לחץ ולחיצות מן השיעור אותו אנו מלמדות בנושא השלב השני של הלידה, ולהחליפו בביטוי הנייטרלי 'השלב השני של הלידה', או בביטוי 'השלב השני - שלב פליטת העובר'. בעצם המעבר מן הלחץ אל הפליטה אנו מסמנים עבור האמהות מהפך קונספטואלי. מאקטיביות לפסיביות. הלחיצות - אינן מעניינן, אלא מתפקידו של הרחם שהוא שריר בלתי רצוני, והפעלתן היא מתפקידה של המערכת האנדוקרינולוגית ההורמונלית האמורה לנהל אותו הורמונלית ורפלקסיבית. אכן, רוב הלידות המתועשות הסבירות עלולות לחבל בפיזיולוגיה ההורמונלית, אך עדיין, הפיזיולוגיה היא נר לרגלינו כמורות, וגם אם השרשרת ההורמונלית חובלה, נוכל לראות מיד כי אין מניעה מלהמתין לרפלקס הפליטה.


כשדנים בלחיצות של תינוק החוצה, עולה כמעט באופן המיידי ביותר ההשוואה ללחיצת צואה קשה הממאנת להשתחרר מהמעי. מהשוואה זו ניתן להבין טוב יותר את הבעייתיות הכרוכה בלחיצות בלתי נכונות, ולכן היא תשמש כמודל מפתח במאמר זה.


לכל אחד זכורה בוודאי התחושה הגופנית במקרה של עצירות. בטן קשה ומלאה, יחד עם דחף מסוים ללחוץ החוצה את פסולת המעי. דחף זה מושיב את הסובל על האסלה, וגורם לו ללחוץ.


מבחינה פיזיולוגית מורכבת הלחיצה מן המנגנון המכני הבא: בשלב הראשון, הסובל מעצירות "לוקח אויר", כלומר שואף מלוא ריאותיו, מה שגורם לסרעפת (דיאפרגמה) שלו לרדת ולהשתקע כערסל לתוך חלל הבטן. פעולה זו יוצרת לחץ על האברים הפנימיים שבחלל הבטן ונקראת "לחץ תוך בטני" מהסוג הנשימתי, שכן הסובל "נועל" או עוצר את נשימתו, כדי לשמר את מצב הלחץ התוך בטני.


בשלב השני, מפעיל הסובל מעצירות לחץ תוך בטני מהסוג השרירי. מחד, הוא דוחף כלפי מטה קבוצת שרירים הנקראת "שרירי ריצפת האגן", החותמת את חלל הבטן בקצה התחתון של האגן (ובה מצויים פתחי הרקטום, השתן, ואברי המין), ומאידך הוא דוחף לפנים את שרירי הרקטוס האורכיים של בטנו (ראו איור), ויחד איתם חלק מן המעי. במקרים רבים, תשחרר ההתאמצות כמות מועטה בלבד מהצואה העצורה במעי. בנוסף לכך, עלולות להיות ללחיצה כזו השפעות מזיקות, בדמות טחורים, שילוו אותו בטווח המיידי, במקרה הטוב, או המתמשך במקרה הפחות טוב. למרות שידוע ששרירים רבים (לדוגמא השריר העוטף את שלפוחית השתן) לומדים להתעצל לאחר ש"עושים עבורם את העבודה", לא מצאתי עדיין מחקר שייתמוך את הערכתי שאף המעי נוהג בדרך דומה.


מדוע, אם כן, מתעקש הסובל מעצירות ללחוץ? להערכתי, נובע הדבר מטעמי חינוך. חונכנו להיות מעשיים. לכל בעיה – פתרון. ובדומה לצדק שצריך להיראות, הרי שגם טיפול בבעיה כלשהי, גם אם היא עצירות, חייב שייראה. כאילו מה שאינו ניתן לניסוח בקומוניקט ולייח"צון – כמוהו כבלתי קיים. ולמרות שהסובל מאותה עצירות מצוי ברגעים אלו בין כתלי ד` אמות של בית הכסא שלו, ובוודאי שחובת הדיווח על מה שעלה בגורלה של אותה עצירות אינה חלה עליו, הרי שעדיין הוא מחויב למעשיות. הוכחה נאה היא שחינוך יעיל מוטבע ממש אל תוך העצם, אך זה כבר נושא הראוי לדיון משל עצמו.


אם נתגנב ונתבונן לרגע בחיית מחמד, או, להבדיל, בילד צעיר ותמים המבצע את צרכיו, נבחין בתהליך שונה לחלוטין מזה שהבחנו בו במקרה האדם הבוגר וה"מחונך". בעל-חיים או ילד לעולם לא יידחוף החוצה, כשבטנו מלאה אויר. תמיד תחזור הסרעפת לגובה נוח (קצה הצלעות התחתון), בטרם יעצור את נשימתו ויידחוף.


והנה מקדים ומסתמן לו דווקא הכלל השני מבין שלושת כללי הלחיצה הנכונה: לא תלחץ עם סרעפת מורדת, או בקיצור, לא תעצור את הנשימה לפני שנשפת מעט ושחררת לחץ מהסרעפת.
בשום אופן אין הדבר אומר שיש לנשוף את כל האויר החוצה עד למצב דמוי חנק, אלא רק לשחרר עד נוחות. למרות שלהקוראים עשוי אולי להיראות כאילו הגיוני הבריא בודה ממוחי הקודח כלל זה, כמו גם הבאים לפניו ואחריו, הרי שהוא תאום לחלוטין לזה של הדר` דה גאסקה. ולצורך הגברת האמון, מצורפת בזאת תמצית הכנס (ע"ע סיכום כנס בנושא שיקום אורוגינקולוגי של רצפת האגן).


כדי לנסח את הכלל הבא, השלישי במספר, ננטוש את בית השימוש ונחזור לבית היולדות. בשלב השני של הלידה, יש לרוקן כידוע את הרחם מהתינוק. אם נלחץ כשהסרעפת מורדת, ונדחף קדימה ולמטה, דוגמת הסובל מעצירות, הרי שהרחם יידחף קדימה ולמטה – כשהתינוק בתוכו. כדי להשיג יעילות מירבית בלחיצה החוצה, יש להבין את דרך הפעולה של הרחם בשלב זה. אם בשלב הראשון עבד הרחם במשיכת צווארו כלפי מעלה עד מחיקת הצוואר ופתיחתו (דמיינו אדם התלוי במהופך המנסה ללבוש חולצה בעלת צווארון "גולף" הדוק במיוחד), הרי שבשלב השני עובר הרחם לעבודה שונה בתכלית. קרקעית הרחם, שהיא החלק הגבוה ביותר של הרחם יחסית לבטנה של היולדת, מתעבה ודוחפת החוצה את התינוק. כדי לעזור לקרקעית הרחם בעבודתה, יש להפעיל קבוצת שרירים הנקראת שריריי השרירים הרוחביים העמוקים העליונים (ראו איור). הפעלת שרירים אלו היא בבחינת עזרה ממשית לרחם, כאילו כרכנו פיסת בד חזקה מסביב לחלקה העליון של הבטן, ועזרנו לרחם לדחוף את התינוק מישבנו כלפי מטה, מה שיקדם את קדקודו בכיוון פתח הנרתיק.


הדרך להפעיל את קבוצת השרירים הזו ידועה ומוכרת לקוראים, אם כי מעלה תחושת בחילה קלה בעת ההיזכרות. מדובר באותה קבוצת שרירים ממש שעוזרת לרוקן את הקיבה מתוכנה, אך כלפי מעלה ודרך הפה. בעת הקאה, מתכווצים השרירים הרוחביים העמוקים העליונים והבין צלעיים וסוחטים את תוכן הקיבה כלפי מעלה, דרך הוושט, והחוצה מהגוף. קרקעית הרחם נמצאת בסמוך לבסיס הקיבה. ריקון יעיל של הרחם מזכיר ביותר את פעולת ההקאה. אולי מאירה עובדה זו באור חדש את אחד מתסמיני "שלב המעבר" (הרחם עובר ממשיכת צווארו כלפי מעלה - לדחיסת קרקעיתו כלפי מטה) – ההקאה. לתחושתי, מסייעת הקאה זו, שהיא ממילא תסמין אופייני לשלב המעבר (השלב שבין פעולת משיכת הצוואר ובין פעולת דחיפת הקרקעית) באתחול פעולת הלחיצה כלפי מטה של הרחם. ומכל מקום, אם היולדת אינה זוכרת דבר בנוגע לנשימות ולחיצות בזמן שהגיע הזמן ללחוץ, טוב יעשה המלווה אותה אם יזכיר לה פשוט להקיא. הקאה יעילה מחייבת כיווץ של שרירים בין צלעיים, דבר המותנה בסרעפת גבוהה יחסית – מה שמשתלב היטב עם הכלל הקודם – לא ללחוץ על סרעפת מורדת. והרי מתנסח לו הכלל השלישי: ללחוץ כאילו מקיאים.


זמן תחילת הלחיצות – אף הוא עניין קריטי. ל"רשות" היולדת עומד פרק זמן מוגבל, למרות אורכו היחסי, למלאכת הלחיצות. עקומת פרידמן, המשמשת בסיס לכימות משכי השלבים השונים ללידה, מקצה כשעתיים בלבד ללחיצות. יש הצדקה מרובה למגבלה זו, מבחינת הנזק שלחיצות ממושכות גורמות לרצפת האגן, אך הנזק שבניתוח קיסרי, לדוגמא, שמבוצע עקב התארכות השלב השני, חמור ממנו, בדרך כלל, בהרבה. הטוב ביותר הוא ללחוץ במשך זמן מינימלי ובמקסימום יעילות. הכלל החשוב ביותר כדי להשיג תועלת זו הוא המתנה לבואו של ה"רפלקס ללחיצה".


עד לזמן האחרון לא הכירה הגישה המיילדותית הקונבנציונלית בנחיצותו של "פסק-זמן" בין שלב הלידה הראשון שסיומו במצב "פתיחה מלאה" או "פתיחה גמורה", ובין ראשית שלב הלידה השני של הלחיצות. מדובר היה במעבר אוטומטי, "את פתוחה לגמרי, אז, יאללה – תלחצי". כאילו, למה כבר יש להמתין? מסתבר שיש. שלבון קטן, בלתי מיוח"צן אף הוא של התאוששות, אסיפת תעצומות פיסיות והתארגנות נפשית של היולדת ללחיצות. והשלבון הזה, שאינו מוכר כלל על-ידי עקומת פרידמן, עשוי לדרוש זמן. כרגע, מקובל לחשוב על 45 דקות כפרק זמן סביר מקסימלי לשלב ה"בטלה" הזה שנקרא "החלק הפסיבי של השלב השני בלידה". עם זאת, קשה מאד להוציא הצהרה מחייבת מפי אנשי הצוות הרפואי לגבי הזמן המוקצב לשלב זה.


את התסריט הנפוץ בתנאיי לחיצה מוקדמת ניתן ללמוד מהדוגמא הבאה. ניקח למשל יולדת בפתיחה גמורה שעדיין אינה חשה בדחף ללחיצה, אך שקיבלה הוראה מהצוות לעשות כן.
למרות שהיא מותשת מצירי המעבר, ולמרות שרחמה עדיין כלל אינו דוחף את התינוק כלפי מטה, לוחצת היולדת בכל כוחה. מאחר שהיא מחונכת היטב ו"משתפת פעולה", הרי שהיא לוקחת אויר מלוא ריאותיה, ודוחפת קדימה ולמטה את רחמה כולו, וכמובן שאת רצפת האגן שלה.


כשנשוב אל אותה יולדת היפותטית כעבור רבע שעה, נגלה אולי שיצאו לה טחורים. כעבור שבע דקות נוספות היא עוברת משבר ייאוש ועייפות משום שהתינוק לא מתקדם. לאחר עשר דקות נוספות מגיעים צירי הלחץ, ובתוך עשרים דקות נוספות, ובעזרת חיתוך חיץ שנועד לקצר את שלב הלחיצות לטובת האם העייפה הזו – התינוק בחוץ.
הטחורים נעלמים בתוך שבועיים ומחצה, קצת שתן דולף במשך עוד כחודשיים, אך התינוק קורן ומאיר את הבית וכולם שמחים. בסך הכל שלב לחיצות בן כשעה. נשים רבות היו קונות את האופציה הזו בשתי ידיים. מאד ייתכן שאם היו ממתינים במקרה זה כשלושים ושתיים דקות, עד הופעת רפלקס הלחיצה, היו נחסכים הטחורים, הדליפה והחתך.
תוצאות קיצוניות יותר ניתן לצפות אצל מי שהרפלקס היה מגיע אצלה כעבור שלושת רבעי השעה, ואז היתה יולדת בתוך שעתיים. בגישה הקונבנציונלית, סביר להניח שתבוצע בה התערבות, על כל הסיכונים הכרוכים בה, כי "היא כבר לוחצת שעתיים וחצי ואין ממש התקדמות".


ועתה הגיעה השעה להעמיד את הכללים בסדר הכרונולוגי הראוי: כלל ראשון בלחיצות הוא תיזמון ההתחלה: לא להתחיל ללחוץ אלא אם הגיע הדחף לעשות כן, או, לחילופין, לא הגיע הדחף אך עברו ארבעים וחמש דקות מרגע שנקבע שהיולדת מצויה בלידה פעילה או בפתיחה מלאה. כלל שני הוא לא ללחוץ כשהריאות מלאות או כשהסרעפת מורדת אל תוך חלל הבטן. כלל שלישי הוא: בלחיצה – כמו בהקאה.


מה עוד ניתן לעשות כדי להרפות את ריצפת האגן בלידה


בנוסף לכללים אלו, ניתן לצרף שתי המלצות נוספות לשמירת רצפת האגן בלידה. המלצות אלו אינן גזורות מדבריה של דר` דה-גאסקה בכינוס המדובר, אך חשיבותן נראית לי רבה. מקורן של המלצות אלו בשיחות שערכתי עם יולדות ועם מדריכות ליוגה ולהכנה ללידה. בעת הלחיצות (ובמיוחד אלו הסופיות, כשראש התינוק מתקרב אל פתח הפרינאום, ונראה בפתח הנרתיק גם בעת ההפוגות), כדאי להרפות את רצפת האגן באורח רצוני, ממש כמו בעת השתנה רגועה.


הרפיה זו מתבצעת בקלות בשעת הלחיצות, במיוחד אם היולדת התאמנה ביישומה עוד בעת ההריון. האימון בהרפיית ריצפת האגן הוא פשוט, וגם הוא מחזיר את היולדת אל בית השימוש. בעת הישיבה על ספה או כסא או כורסא, יש לדמיין ישיבה בבית השימוש. השרירים שעוטפים את פי הטבעת ואת פתח הנרתיק מרפים מעט את אחיזתם, והתחושה בריצפת האגן דומה לצניחה עדינה של ערסל ריצפת האגן כלפי כרית המושב. יש לזכור כי המצב הנורמלי של ריצפת האגן הוא של טונוס (מתח) שרירי גבוה למדי, וכי הרפייתו דורשת התכוונות ממוקדת.


שיטה מצוינת נוספת להרפיית המקום היא באמצעות עיסוי פרינאום (ע"ע). נותן העיסוי מפעיל לחץ, ומקבלת העיסוי מגיבה בהרפיה. משוב מילולי של נותן העיסוי להרפיה עשוי לחזק מאד ביולדת את יכולתה לשלוט באופן רצוני בטונוס המתאים לקראת הלידה.


המלצה שניה, גורפת אולי יתר על המידה כי אינה מתחשבת במצבי לידה התערבותיים כאפידורל וכו`, היא לעבור מתנוחת ה'חצי שכיבה ישיבה', לתנוחת שכיבה על הצד בזמן ההכתרה ועד לסיום השלב השני של הלידה. שכיבה על הצד בברכיים כפופות כמוה ככריעה לעניין תעלת הלידה. היתרון הוא ביחס לשכיבה הקלאסית במיטת הלידה - בתנוחת חצי שכיבה ישיבה, אז מכוון קצה עצם הזנב (הקוקסיקס, עצם העוקץ) פנימה כלפי תעלת הלידה ומגביל את קוטר מוצא האגן הגרמי, מה שעלול להפעיל לחץ גם על הרקמות הרכות - למשל אזור הדגדגן. 

בעת הלחיצות הסופיות, כאמור כשראש התינוק עומד בפתח הנרתיק גם בין הלחיצות (בהפוגות), כדאי אם כן להסתובב לצד, בשכיבה, לפחות עד לסיום ההכתרה. לבד מכך שבתנוחת השכיבה על הצד מופנה פחות לחץ אל הפרינאום מבשכיבה על הגב, ויש סיכוי טוב יותר למנוע קרע ספונטני שלו, תנוחה זו עשויה להתאים בלידות שלא מתאפשרת תנוחה פיזיולוגית יותר בשלב זה כגון עמידה על הברכיים, עמידה על שש, וכריעה. המניעה עלולה להיות פיסית (האמא מותשת או מאולחשת) או סביבתית (המיילדת מסרבת לקבל לידה שלא בשכיבה). תנוחת השכיבה על הצד כאמור מאפשרת לאגן להיות פתוח, יחסית לתנוחות שכיבה/חצי-שכיבה על הגב, משום שהיא משאירה חופש תנועה לקוקסיקס (עצם העוקף המופרקת אל הסקרום). אזור זה, התחתון ביותר של עצם הזנב, עשוי להגדיל את נפח האגן כשהוא משוחרר אחורנית, בעוד כשני סנטימטרים. 




למאמר בנושא תנוחות לצירים וללידה



למאמר בנושא שיקום רצפת האגן לאחר לידה



למאמר בנושא תרגול רצפת האגן לאחר לידה



למאמר בנושא הסברים על רצפת האגן בעזרת דימויים



למאמר בנושא חיזוקים מחלישים של רצפת האגן



*המידע באתר זה הנו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי. אין להשתמש במידע לצורך אבחון בעיה רפואית או להתאמת טיפול כלשהו או המנעות ממנו.
 

 
 

הרשמה לניוזלטר

קבלו עדכונים והטבות
כל ראשון לחודש למייל
דואר אלקטרוני
שם
 
לגיליונות קודמים
 


לחכות עד שמגיע הדחף

 


לשחרר מעט אויר, כדי ללחוץ כשהסערפת נינוחה

 


בלחיצה כמו בהקאה, הגרון והנרתיק נפתחים

 
לאינדקס לידה - הגדול במדינה
כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש