בלוג פורומים השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 

רצפת האגן בראי הדימויים: מה בדיוק מכווצים שם? איך מבטיחים עתיד גינקולוגי, אורולוגי וסקסולוגי ורודים?

קצת קשה להסביר מה בדיוק לכווץ אי שם ברצפת האגן. יהודית שריג, פיסיותרפיסטית, נרתמת לאתגר הספרותי, ומתארת את האגן כאתר בניה שוקק. על חומות הגנה, מאגרים נסתרים, טרמפולינה, כספת וחמסה נגד עין. מבוכים ודרקונים

 גרסת הדפסה   
 
מאת: יהודית שריג*

אם נתייחס אל גופנו כאל בניין רב קומות נמצא בקומה העליונה שלו את מגדל הפקוח שהוא המוח שלנו, בקומות מתחתיו את בית החזה, חלל הבטן ובמרתף את האגן. מרתף זה מכיל מכלי אגירה כמו: שלפוחית השתן , הרחם והחלחולת.
מכלים אלו מחוברים אל פתחי ניקוז, הממוקמים ברצפת המרתף, דרך צינורות כמו: צינור השתן, הנרתיק ופי הטבעת. כדי ששום דבר לא יכנס ו/או יצא דרכם בניגוד לרצוננו מצוידים פתחים אלו במערכת סוגרים, שחלקם בלתי תלויים ברצוננו וחלקם נשמעים לנו.
כמובן שאם פתחי ניקוז אלו יסתמו או ידלפו ורצפת המרתף תקרוס יפגע תפקודן של הקומות העליונות כמו גם איכות החיים שלנו. רצפת המרתף, או כפי שהיא נקראת בלשון מקצועית רצפת האגן, היא האזור הנמצא בין שתי רגלינו ואשר מוסתר בד"כ ע"י התחתונים.
אזור זה הוא כה חשוב לגופנו עד כי הוא מצויד במספר מערכות הגנה שתפקידן הוא לקבע את האברים למקומם כך שלחצים הנוצרים בקומות הגבוהות יותר לא ידחקו אותם דרך פתחי הניקוז אל מחוץ לגופנו. לחצים כאלו נוצרים בזמן שיעול, עיטוש, קפיצה, ריצה, דחיפה ומשיכה של חפצים כבדים:
1)מאחור ומהצדדים מוגנים אברי האגירה הללו ע"י חומות הגנה, האוצרות אותם בתוכנו כמו בכספת, לחומות אלו קוראים עצמות האגן.
למטה ומלפנים אין לנו עצמות ורקמות חלופיות תופסות את מקומן. רקמות אלו חייבות להיות בו בזמן גם חזקות וגם גמישות כדי לאפשר מצד אחד תמיכה ומצד שני יכולת התאמה לתפקיד האגירה וההתרוקנות של אברי האגירה שלנו. רקמות אלו נחלקות לשני סוגים:
2) האחת עשויה כמו אריג ועיקר תפקידה הוא תמיכה פסיבית. לרקמה זו קוראים רקמת חיבור כיון שהיא מחברת בין עצמות האגן לאברים ובינם לבין עצמם. היא עושה זאת ממש כפי שבגד גוף הדוק יעשה זאת לחמוקינו. מאחר ובגד גוף זה הוא היחיד שיש לנו מרגע היוולדנו ועד יום מותנו עלינו לנהוג בו במשנה זהירות פן הוא ימתח, יתבלה ויקרע.
כאשר זה קורה צונחים אברי האגירה שלנו דרכו, כמו בצניחת רחם ושלפוחית (כשזה קורה ברצפת האגן ) או בקע מפשעתי או בטבור ( כשזה קורה בדופן הבטן ). כאשר יש לנו
צניחת אברים דרך אריג של בגד גוף מרופט ומהוהה אפילו תפירה חזקה ומעולה,
כמו במקרה של ניתוח, לא תועיל לנו כיון שהאריג הבלוי ליד התפר עלול להיקרע מחדש.
3) כדי להגן על אותו בגד גוף פסיבי צייד אותנו הטבע ברקמות אקטיביות שממש כמו טרמפולינה הן בולמות את תנועת האברים היורדים מטה בזמן שלחץ מהקומות הגבוהות יותר גובר. רקמות אלו נקראות שרירים ואצל נשים שלא ילדו אף פעם הן מסוגלות להקדים תרופה למכה. בהתכווצם מרימים שרירים אלו את האברים מלמטה וחובקים אותם מקדימה שבריר של שניה לפני שהלחץ הנוצר בחלל הבטן ימתח ויקרע את בגד הגוף היחיד והיקר שיש לנו.
הם עושים זאת ממש כפי שאם אוחזת את תינוקה בחיקה בשעה שהיא רצה אתו: כף ידה האחת מחזיקה אותו מלמטה כדי שהוא לא יחליק וייפול על הקרקע, ממש כמו שעושים זאת שרירי רצפת האגן. וכף ידה השניה חובקת אותו מלפנים כדי שהוא לא יעוף קדימה, ממש כפי שהשרירים הרוחביים העמוקים של הבטן התחתונה חובקים את אברי האגן ומקבעים אותם למקומם.
כדי שהשרירים הללו יהיו מסוגלים לבצע את אותה הגנה חשובה בצורה יעילה ומתוזמנת היטב הם צריכים להיות מקושרים עם הקומות העליונות דרך קווי טלפון שיודיעו להם מתי, באיזו מהירות, באיזו עוצמה ולכמה זמן עליהם להגיב. למערכת קווי הטלפון הללו קוראים מערכת העצבים.
אותם קווי טלפון מאפשרים לנו גם לתקשר עם שלפוחית השתן והחלחולת ובכך מאפשרים לנו שליטה רצונית על תהליכי ההתרוקנות והאגירה של השתן והצואה. כאשר משתבשים קווי טלפון אלו אנו מוצאים עצמנו עם הפרעות במתן שתן וצואה, עם קושי להתאפק עד כדי דליפות, או קושי להתרוקן עד כדי עצירויות או שאריות שתן גדולות, כמו גם עם בלאי מואץ של בגד הגוף שלנו – כיון שהשרירים מגיבים מאוחר מדי וחלש מדי.
הסיבות לשיבושים בקווי טלפון אלו יכולות לנבוע מתקלות במרכזיה, כמו באירוע מוחי, או בקומות העליונות, כמו בפריצת דיסק, או כתוצאה מחבלה ישירה שלהם הנובעת בד"כ ממתיחתם. הנזק הגדול ביותר אצל נשים נגרם בזמן הלידות וממשיך בד"כ להתדרדר לאחריהן אם תסבול האישה מעצירויות כרוניות, שיעול כרוני, פעילות מאומצת ביומיום ו/או מהתעמלות לא נכונה.
יש לקחת בחשבון שלוקח לגופנו לא פחות מחודשיים לאחר לידה ראשונה לתקן את השיבושים בקווי הטלפון הללו ובכל לידה נוספת ייקח לגוף יותר זמן לתקנם והוא יצליח פחות ופחות להתגבר על השיבושים. בעולם הפמיניסטי בו אנו חיות חוזרת היולדת יומיים שלושה לאחר הלידה למעגל החיים הנורמלי: ספונג`ה, קניות, טיפול בילדים וכו` בעוד שלרצפת האגן נחוצים מינימום חודשיים לפני שהיא תתאושש. במשך כל אותו זמן אין שריריה מתגייסים בזמן כדי למנוע מהאברים מלצנוח דרכה.
גם על רקמות החיבור אי אפשר לסמוך יותר מדי כיון שהן מתוחות ממאמץ הלידה ובנוסף הן עדיין ספוגות באותם הורמוני הריון הגורמים להן להיות יותר מדי אלסטיות. גם כאן יש להמתין ששה שבועות לפחות לפני שהמצב ההורמונלי בגופה של היולדת יחזור לקדמותו, תקופה הנקראת משכב הלידה.
גם על התמיכה מלפנים אי אפשר לסמוך יותר מדי כיון שאותו בגד גוף, עם השרירים המגינים עליו, התאים את עצמו במשך ההריון לגדילת הבטן ע"י מתיחה הדרגתית. לאחר הלידה, כשהבטן מתרוקנת בבת אחת, הוא רפוי ולכן אין לצפות מאותם שרירי בטן רוחביים שיוכלו לחבוק ולקבע את אברי האגן למקומם בשעת מאמץ.
כיצד אם כן אנו מרשות לעצמנו את הלוקסוס לסמוך על ההחלמה הטבעית אם אין אנו מכבדות את קצב ההחלמה הטבעי? ומדוע אנו מתפלאות שדולף שתן , שאנו סובלות מצניחות ושאנו ובן זוגנו לא מצליחים לשוב וליהנות מחיי המין כמו בעבר אם אין אנו נוקטות צעדים מונעים? במיוחד לאור העובדה שתוחלת חיינו עולה כל הזמן וכי אם ברצוננו להגיע לגיל מופלג עם איכות חיים מעולה לא די בלמרוח קרם פנים נגד קמטים!!!
מאחר ותוחלת החיים שלנו עולה כל הזמן חובה עלינו לתחזק את גופנו נכון כדי לאפשר לנו להגיע לגיל מופלג עם איכות חיים מעולה. עלינו לקחת בחשבון שההורמונים הנשיים שלנו, המעבים את ריריות הנרתיק וצינור השתן, מונעים דליפות מהצנרת ממש כמו שגומיה של ברז עושה זאת, והם יוכלו להמשיך ולחפות על ליקויים המתרחשים כבר בצעירותנו רק כל זמן שיש לנו מחזור.
שלשבת שעות על המסגרת הקשיחה של האסלה, עם שרירי רצפת אגן רפויים ולחץ מתמשך מהקומות הגבוהות , הדוחק את אברי האגן עם תכולתם כלפי חוצה, במטרה לשפר כביכול את התרוקנות השתן ו/או הצואה גורם להתדרדרות הבלאי של בגד הגוף היקר שלנו כמו גם לקווי הטלפון.
כדי שכל זה לא יקרה חשוב לזכור מספר כללים:
1) כשיסודות הבניין חזקים אין חשש מהתמוטטות הקומות העליונות ולכן חשוב ששרירי רצפת האגן שלנו יהיו חזקים.
2) כשעגורן מרים משקל חייב הבסיס שלו להיות כבד יותר מהמשקל אותו הוא מרים כדי למנוע ממנו מלהתהפך.
כך גם אנו, כאשר אנו מתאמצות – אם זה בזמן שיעול, בזמן התעמלות או בזמן הרמת משאות כבדים - הכוח שצריכה רצפת האגן שלנו לפתח חייב להיות גדול מהכוח שמפעילות ראותנו, ידינו או כל חלק אחר בגופנו. כי ממש כפי שלא נעיז לנתר על טרמפולינה מרופטת וקרועה במלוא העוצמה רק משום שיש לנו כוח ומרץ לעשות זאת שמא היא תקרע ואנו נתרסק דרכה , כך יש להתאים את מידת הלחץ שנרשה לעצמנו להעמיס על רצפת האגן ליכולתה לשאת בו.
3) כדי לא למתוח את בגד הגוף שלנו נחפש תמיד לצמצם היקפים ולא להגדילם ע"י הכנסת בטן לפני ובמשך מאמצים מבלי לאפשר לה לצאת החוצה עד תום המאמץ.
4) וכדי למנוע את דחיסת אברי הגוף שלנו דרך הפתחים ברצפת האגן נחפש דרכים להרחיקם כלפי מעלה.
כיון שאברים אלו מחוברים בין הקומות ובינם לבין עצמם וכיון שרצפה של קומה אחת היא תקרתה של האחרת - תנועה בקומה העליונה תשפיע ישירות על קומת המרתף. כך למשל נשימה המשתפת את הסרעפת משפיעה מיידית על תפקודם התקין של מערכת העיכול, השתן, הרבייה וכמובן רצפת האגן.
כדי להרים ולהרחיק את אברי האגן מפתחי הניקוז שלהם יש לנו שלוש אופציות:
האחת - להרימם מלמטה ע"י שרירי רצפת האגן, ממש כפי שנחפון בזהירות תיק בעל
תכולה יקרת ערך עם שתי כפות ידיים מלמטה. או שנוכל לאחוז אותו בשתי ידינו
מלמעלה ולמשוך אותו כלפינו - כמו שיקרה בזמן התארכות הגב, הרמת בית החזה,
הוצאת אויר והעלאת הסרעפת. האופציה השלישית היא כמובן שילוב של שתי
השיטות הקודמות והיא גם הנכונה ביותר.
בכל מאמץ נקפיד על סדר פעולות נכון ממש כפי שנקפיד לרוקן שפופרת בלחיצה מלמטה כלפי מעלה אם אין אנו רוצות שיוותר חלילה חלק מתוכנה דחוס בקרקעיתה. עלינו לעשות זאת בצורה מודעת בתחילה כיון שאין אנו יכולות לסמוך על תגובות טבעיות ומתוזמנות. רק בהמשך, לאחר הפנמה, ניתן לצפות להתפתחותו של רפלקס מותנה. סדר הפעולות הנכון הוא כדלקמן:
א) מלמטה - נכווץ את רצפת האגן לפני ובמשך המאמץ.
ב) מלמעלה - נרים את הסרעפת תוך כדי נשיפה, ע"י הכנסת בטן חזק
פנימה ומעלה, בית החזה עולה ולא יורד, גב ועורף מתארכים.
ג) רק כשהכל מקובע במקום גבוה, הרחק מרצפת האגן, נבצע את הפעולה
המאומצת.
ד) משהסתיים המאמץ נרפה בטן.
ה) ולבסוף נרפה גם את רצפת האגן.
לחמש פעולות אלו אני קוראת החמסה שמגינה על רצפת האגן ומי שמסגלת אותה כאורח חיים מבטיחה לעצמה עתיד גינקולוגי, אורולוגי וסקסולוגי בריאים.
בקלטת זו ננסה ללמוד כיצד ניתן להפעיל את אותו אזור בצורה נכונה, בהתעמלות כמו גם ביומיום כדי למנוע נזקים עתידיים. אם כל זאת יש לזכור שלא כל אישה יכולה ללמד עצמה פעולות אלו לבד. לעיתים כאשר כבר קיים נזק נסיונותיה של האישה להפעיל את שרירי רצפת האגן יכולים לעלות בתוהו או שהיא עלולה להחמירם כיון שהיא מבצעת אותם בצורה שגויה. כאשר יש בעיה חייבים לפנות לרופא מומחה, אורולוג, אורוגינקולוג או רופא שיקומי לצורך אבחנה והפנייה לטיפול יעיל.
במסגרת הטיפולים השמרניים שיכולים רופאים אלו להציע לנשים הסובלות מליקויים ברצפת האגן קיים גם טיפול פיזיותרפי המשלב ביופידבק בשיקום במטרה לקצר את תהליכי הלימוד וההפנמה. מאחר ומוח לא מזהה שרירים אלא רק את התנועות אותם הוא יכול לראות לא קיים בד"כ בבנק הזיכרון שלנו מידע על תפקודם התקין של אותם שרירים אינטימיים החבויים בגופנו. לכן כאשר הם נפגעים אין לנו יכולת להיעזר בזיכרון קודם, אין לנו עוד רצפת אגן למה להשוותם ואין באפשרותנו לראותם.
מכאן נובעת חיוניותו של הביופידבק כיון שהוא מאפשר לנו לראות כיצד הם מתפקדים וליצור מאגר זיכרון חלופי שיאפשר לנו לחזור ולשלוט בהם ובאברי האגירה שלנו, להחזיר לנו את כבודנו האבוד ולשפר את איכות חיינו החברתיים – בעבודה, בבית ובמיטה.
*יהודית שריג היא פיסיותרפיסטית מומחית בשיקום רצפת האגן, העובדת במרפאה האורוגינקולוגית בביה"ח ליולדות `ליס` 03-6925744 בבית 09-7651267

למאמרים נוספים במדור הבוקר שאחרי

 
 

הרשמה לניוזלטר

קבלו עדכונים והטבות
כל ראשון לחודש למייל
דואר אלקטרוני
שם
 
לגיליונות קודמים
לאינדקס לידה - הגדול במדינה
כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש