www.leida.co.il   
 

יומנו של אב

 מאת: זיו עומר

שבועיים לפני החתונה. אנחנו ביחד כחמש שנים, גרים יחד מעל שנה, והחתונה, מעבר לטקס ולמסיבה , היא שלב לפני הריון ומשפחה.
שנינו ממתינים בהתלהבות וסקרנות לעתיד המשותף.
רעייתי לעתיד כבר הפסיקה עם הגלולות, ואנחנו בתקופת התנקות הגוף, שחלקה התנזרות וחלקה שימוש באמצעי חציצה.
במקביל להכנות לחתונה, ולתהיות העולות לעתים בנוגע לחיינו המשותפים, מתחילות החששות, שכנראה ילוו אותי לעד…
מה יהיה?
האם נצליח להכנס להריון?
משום מה, מרגע שמחליטים להכנס להריון, שומעים רק את הסיפורים הפאסימיים (אל תדאגו, אצלי תשמעו אופטימיות, והרבה).
כל חבר/ה מכר/ה עובר/ת אורח, במכולת, בספריית הוידאו או סתם ברחוב גדוש בסיפורים על ההיא שמנסה כבר שתים עשרה שנה, וזו שעברה הפלה, ואני עוד לא מדבר על סיפורי חדר לידה שלא היו מביישים סרט אימה.
אולי 30 שנות לבישת טנגה פגעו ביכולת להביא ילדים?
בדיקה מהירה באילן היוחסין הראתה שאבי, סבי וסבו של סבי לא היו עקרים…
ורעייתי לעתיד, מה איתה ? אני מקווה שהכל יעבור כשורה.

זה ממשיך בבדיקות הגנטיות.
התחלתי לקרוא את ספר ההריון ולידה.
הפרק הראשון מוקדש ברובו לצרות.
מתחיל ב"חיזוק הביוץ", וממשיך בפירוט מדוקדק של כל התיסמונות שבעולם.
אחרי קריאת הפרק הראשון יוצא החשק להביא ילדים לעולם.
טיפ שלנו: תחשבו על האימהות שלנו. ללא אף בדיקה גנטית הכל עבר אצלן כשורה.
הסטטיסטיקה לטובתנו!

ובכן, החששות קיימים כל הזמן ברקע, וכנראה עוד יתרבו בעתיד וילוו אותי כמו איזה צל עמום, אבל גם אם יתחזקו, עדיין ישארו רק צל.

אז אחרי בדיקות גנטיות, חתונה מוצלחת, וירח דבש קצר בפאריס, התחלנו בטקס בדיקת ההריון הביתית.

בפעם הראשונה נורא התרגשנו, המתנו מחובקים לתשובה החיובית, אך לצערנו שום פס לא נוסף.

הבדיקה הבאה תפסה אותי בשרותים…
אחרי שעברו מספר דקות, וגם בדיקה זו נראתה שלילית, פניתי להתארגנות של הבוקר.
לאחר זמן קצר שמעתי אותה מעבר לדלת: "זיוי, אני חושבת שיש כאן עוד פס בהיר".
אנחנו בהריון!

לפרק השני ביומנו של אב


למדור גברים וצירים – עמוד ראשי