www.leida.co.il   
 

איך את רוצה את השיליה שלך?

 מאת: טובה קראוזה, דיאטנית קלינית B.Sc RD*

השיליה היא איבר של כלי דם אשר מתפתח בתוך הרחם במהלך ההריון. בהיותה קשורה לחבל הטבור מצד אחד ולאם מהצד השני, מהווה השליה תחנת הזנה וחמצן. מעצם תפקידה כספק מזון, עשירה השיליה ברכיבי תזונה רבים. מלבד נקבת האדם, מנצלות כל בנות משפחת היונקים את השליה כמאכל מחזק, לאחר הלידה.
ונאמר עליה כי היא עשויה להקל על דיכאון שלאחר לידה, ויש תרבויות אשר נוהגות לאכול את השיליה לאחר הלידה. בשנות השבעים, ה"היפים" מקבוצת ה- Earth Mothers נהגו לבשל את השיליה ולאכול אותה, ולאחרונה מתקמבק בבריטניה ובארצות הברית הטרנד של בישול השיליה ואכילתה במסיבה רבת משתתפים לכבוד הרך הנולד. הרשת מלאה במידע רלוונטי. מסוקרנים? המשיכו לקרוא.

בעיני הרפואה המערבית, השיליה נתפסת כפסולת, אולם מסתבר שעבור תרבויות רבות בעולם לשיליה יש משמעות טיקסית. במקומות רבים בעולם מעריצים את השיליה כיוון שהיא מסמלת את החיים והיא גם מקבלת טיפול בהתאם.

בחלק מהתרבויות קוברים את השיליה באדמה: האינדיאנים בני שבט הנאבאחו קוברים את השיליה בין ארבע פינות השמורה כסימן מקשר בין אדמת האבות לבין האנשים. כך גם המאורים בניו-זילנד, אשר בשפתם המונחים "שיליה" ו"אדמה" הם אותה מילה. בבוליביה מאמינים כי לשיליה יש נשמה משלה, ולכן האב רוחץ וקובר אותה במקום סודי ומוצל. אם הדבר לא נעשה כשורה, מאמינים שם, האם או התינוק עשויים לחלות מאוד ואף למות. בני שבט האיבו בניגריה ובגאנה מתייחסים לשיליה כאל התאום המת של התינוק החי וקוברים אותה בטקס מלא. אמהות פיליפיניות קוברות את השיליה עם ספרים, בתקווה שהילד שנולד יהיה חכם.
בדרום מזרח אסיה למילה "שיליה" יש גם משמעות של "מעיל", מכיוון שזהו הבגד הראשון של התינוק. השיליה נקברת, ולפי אמונתם, הנשמה עוברת מסע לאחר המוות, אשר מגיע לסיומו במקום בו קבור המעיל, השיליה.
יש גם תרבויות שבהן, כאמור, מקובלת אכילת השיליה.
הכנת השיליה לאכילה על ידי האמהות נחשבת פעולה מסורתית בקרב הסינים והויאטנמים. הסינים מאמינים כי אם מניקה צריכה להרתיח את השיליה, להכין ממנה "מרק צח" ולשתות אותו כדי לשפר את ייצור החלב שלה.
הרפואה הסינית המסורתית גם משתמשת בשיליה לצרכי ריפוי. לפי האמונה, השיליה מוסיפה לצ``י (אנרגיה) הכללית ומזינה את הדם. היא גם מחזקת את הצ``י של הריאות ומחזקת את הכליות. השיליה נמצאת בשימוש נרחב לטיפול במחלות כרוניות. במחקר אחד, 57 נשים מניקות עם בעיות באספקת החלב שלהן קיבלו שיליה אנושית ותוך ארבעה ימים, ל- 48 מהן היה שיפור משמעותי בייצור החלב. אצל הנשים הנותרות, השתפרה אספקת החלב לאחר שלושה ימים נוספים. זאת משום, שלפי הרפואה הסינית, חלב אם מורכב מצ``י ומדם, השיליה האנושית מגבירה את הצ``י ומחזקת את הדם ובכך מגבירה את ייצור החלב.

בחברה המערבית מקובל שימוש לא-טיקסי בשיליה, במיוחד על-ידי חברות קוסמטיקה לצורך ייצור "תמצית שיליה" למניעת קמטים. בשנת 1994 בריטניה אסרה את איסוף השיליות בבתי יולדות לאחר שנודע כי בכל שנה נאספו 360 טונות של שיליות והועברו לחברות קוסמטיקה מצרפת.

אכילת השיליה לא התקבלה באהדה כאשר שודרה בבריטניה בשנת 1998 תוכנית הבישול TV Dinner ובה צולם זוג שחגג את לידת ביתם על ידי בישול השיליה והגשתה כמנה עיקרית בארוחה לבני המשפחה. השיליה טוגנה בתוספת בצלצלים ושום, וממנה הוכנה מחית שהספיקה ל- 20 חברים ובני משפחה בצורת פאטה (כמו כבד קצוץ) על לחם פוקצ``יה. הזוג נימק את אכילת השיליה כאמצעי סימלי לכך שכל בני המשפחה חולקים ביניהם גנים משותפים, וכמחווה לטקסים דומים ברחבי העולם.
מתוך 20 המוזמנים, רק שלושה ויתרו על התענוג.
שידור התוכנית הביא עמו גל תלונות מכל רחבי המדינה, ובתחנה החליטו שהתוכנית נגעה בטאבו. אכילת השליה תוארה כצורה של קניבליזם, שבהחלט עשוי לעורר מחלוקת. כשר זה גם לא.

מה באמת מכילה השיליה? ככל שחיפשתי לא הצלחתי למצוא מידע על ערכה התזונתי. אך ניתן בהחלט להסיק כי היא עשירה בברזל, באבץ, בויטמין B12, בחלבון וגם בכולסטרול (כמו כל איבר פנימי). באחד המקורות נכתב כי השיליה עשירה בויטמין B6 ובכך מסייע למניעת דיכאון שלאחר לידה (אגב, ויטמין זה מצוי בשפע גם בבננות, בשעועית ובקורנפלקס...).

אם החלטתם ללכת על זה, עקרונית, אין בעיה לקבל את השיליה הביתה. הרי כל מה שמוציאים מגופך שייך לך, ואת מוזמנת לקחת אותה איתך, אם יש לך מקום בפריזר (השיליה שוקלת כשישית ממשקל התינוק).
ומה עושים איתה?
לפי המידע הרב שנמצא ברשת, יש מספר צורות הכנה.
שלב ראשון בכל הכנה הוא חיתוך של הקרומים בסכין חד. שיליה מחזיקה מעמד שלושה ימים בקירור. בהקפאה תחזיק יותר.
צורת הכנה אחת היא ייבוש השיליה:
קחו שיליה חיה, חיתכו את הקרומים בסכין חד. חלקו את השיליה לשניים או לשלושה חלקים ושימו אותם בבלנדר. ערבלו את השיליה, עד שתיראה כמו בשר טחון, אך לא כמו "מרק", פזרו על מגש ויבשו למשך היום, כמנהג העגבניות. כדאי ליבש בחוץ כי יש לזה ריח חזק. אחרי הייבוש, שימו את השיליה שוב בבלנדר עד לקבלת פירורים, כמו פירורי לחם. התוצאה הסופית תיראה כמו קפה מגורען. כעת אפשר לשים בכלי אטום, ולהוסיף את הגרגרים למאכלים שונים.
ניתן גם לחתוך את השיליה לרצועות דקות ולאפות בחום נמוך בתנור עד שהיא מתייבשת והופכת בעלת מרקם פירורי , וזה קורה בתוך מספר שעות. לאחר מכן, יש למעוך את הרצועות היבשות לאבקה במעבד מזון או בשקית שעליה יש להכות בפטיש שניצלים. גם כאן יתקבל ``קפה השיליה המגורען``.
צורת הכנה אחרת היא צלייה: זהו גם המתכון הנפוץ ביותר ברשת.
החומרים:
450-1300 גרם שיליה (חייבת להיות בת שלושה ימים ומטה)
1 בצל
פלפל ירוק או אדום
כוס רסק עגבניות
חבילת קרקרים מלוחים
שן שום כתושה
עלי דפנה
כפית פלפל שחור
כפית פלפל לבן
לחתוך את הבצל והפלפל ולפורר את הקרקרים לפירורים.
להוסיף את השיליה. להוסיף עלי דפנה, פלפל שחור ולבן, שום ורסק עגבניות.
להכניס הכל לתבנית. לכסות ולאפות כשעה וחצי תוך שפיכת עודף הנוזלים מידי פעם.
אפשר גם לאדות את השיליה במעט שמן, להוסיף עשב לימון, פלפל וג``ינג``ר . השיליה מוכנה כאשר אינה מפרישה דם כשנועצים בה מזלג.
ואפשר להכין אותה גם כמו הזוג הבריטי הזכור לטוב.
אם שרדתם עד עכשיו, ודאי הפעלתם את הדמיון וראיתם בעיני רוחכם קציצות, קלופס, סטייק, שווארמה או שיפודי שיליה על האש. כל אחד והחשיבה היצירתית שלו. קרוב לוודאי שזה מזין. וכל הכבוד למי שיש לו אומץ, כוח וזמן.

למרשם ההומיאופטי משיליה 

לפורום תזונה בהריון לאחר לידה ובהנקה עם טובה קראוזה
לאתר תזונה-טובה עם טובה קראוזה דיאטנית קלינית
למאמרים נוספים של טובה במדור התזונה 

טובה קראוזה היא דיאטנית קלינית מומחית בתזונת נשים הרות ומיניקות. לתיאום פגישת ייעוץ אישית או הרצאות בנושאים אלו: טלפון9505079 09 דואר אלקטרוניtova_krause@hotmail.com