אלימות במשפחה מוגדרת כשימוש בכוח ובטרור במטרה לגרום לבן/ת המשפחה לעשות מעשה או להמנע מעשייה. ישנם סוגים שונים של אלימות: אלימות פיזית, זריקת ושבירת חפצים, אלימות מילולית, אלימות רגשית, אלימות באמצעות איומים, בידוד חברתי, אלימות מינית ואלימות כלכלית.
האלימות יכולה להופיע בכל צורותיה או בחלקן ולעיתים רק סוג אחד של אלימות. אלימות במשפחה מתרחשת בכל שכבות האוכלוסייה ללא קשר למצב כלכלי או חברתי. היא עלולה להופיע לאורך כל שלבי החיים וכוללת את מגוון האוכלוסיות: אלימות בין בני זוג נשואים ושאינם נשואים (בתקופת החיזור והקשר), אלימות של הורה כלפי ילד, אלימות של ילד כלפי הורה ואלימות בין אחים.
האלימות הרווחת ביותר היא של בן הזוג כלפי בת הזוג ולכן מאמר זה יעסוק בדפוס אלימות זה.
לרוב, בן הזוג התוקף ובת הזוג הקורבן נכנסים לדפוס רגש-התנהגות קבוע סביב ההתנהגות האלימה הנקרא "מעגל האלימות".
ניתן לזהות ששה שלבים עיקריים במעגל האלימות, אך הוא יכול להיות חסר שלבים מסוימים:
1. צבירת מתח: שני בני הזוג מתחילים לחוש מתח פנימי שמלווה ברגשות לא נעימים וכן במחשבות שליליות אחד כלפי השנייה.
2. הסלמה (גבר): עקב אירוע שנחווה כמכעיס במיוחד הרגשות הקשים והמתח הפנימי גוברים. התחושה של הגבר היא שהאישה מנהלת אותו ואת רגשותיו.
הימנעות, ריצוי או ליבוי (אישה): הימנעות - נמנעת מלהימצא בקרבתו של בן הזוג / ריצוי - ניסיון לרצות את הגבר כדי להפחית את המתח / ליבוי - מלבה את המתח.
3. התפרצות אלימה (גבר): הגבר אינו יכול לשאת עוד הרגשות השליליים ו"מתפוצץ", הוא כביכול מאבד שליטה. האלימות בשיאה.
שיתוק או תגובה (אישה): שיתוק - חוסר יכולת להגיב / תגובה - מתעמתת עם בן הזוג או בורחת.
4. רגיעה (גבר): לאחר שהגבר פרק את המתח הפנימי על ידי האלימות הוא מרגיש רגיעה פנימית.
סערה רגשית (אישה): האישה מרגישה מושפלת, חסרת אונים, כועסת, ואף שונאת. לעיתים מתעורר רצון לנקמה.
5. חרטה (גבר): הגבר מתחיל להרגיש חרטה על מעשיו. הוא רואה את הסערה שבה נמצאת בת זוגתו ומבין שעשה טעות. במקרים רבים הוא חש רגשות אשם ובושה אישית. הוא מתנצל בפני בת הזוג ומבטיח שלא יתנהג כך בעתיד. במקביל הוא גם מאשים אותה בהתפרצות.
רצון לשיקום (אישה): בת הזוג רוצה לשקם את היחסים ולעבור הלאה. היא מקטינה את מימדיי האלימות, מכחישה אותה ומוצאת לה הסברים שונים. לעיתים מאשימה את עצמה בהתפרצות.
6. ירח דבש מדומה: למראית עין, בני הזוג מנהלים מערכת יחסים יפה: הם מחזרים אחד אחרי השנייה, יוצאים לבלות, נוסעים לחופש ובעיקר לא מדברים על מה שקרה.
נורות אדומות
למרות אופייה המעגלי, ניתן לזהות שני מוקדים התפתחותיים בהם האלימות גוברת. המוקד הראשון הינו החתונה. כבר בתחילתו של הקשר הזוגי ניתן לזהות "נורות אדומות" המאותתות על התנהגותו האלימה של בן הזוג.
נשים רבות שחוו אלימות מדווחות שבסמוך לחתונה או מיד לאחריה ולעיתים אף בליל הכלולות עצמו, הן היו חשופות לאפיזודה אלימה מצד בן זוגן שהייתה חריפה מאפיזודות אלימות קודמות.
גם נשים שלא חוו אירוע אלים ממוקד מדווחות שרמת האלימות גברה לאחר החתונה.
מדוע זה קורה? מדוע דווקא אירוע שאמור לסמל את עצמת האהבה, נכונות בני הזוג להתחייב זה לזו ואת האיחוד מהווה במקרים רבים קפיצת מדרגה בהתנהגותו האלימה של בן הזוג? כמו במקרים רבים, גם כאן התשובות טמונות בשאלות.
לחתונה משמעויות תרבותיות-חברתיות-משפחתיות-אישיות רבות וחזקות הפועלות על שני מבני הזוג ועל האישה בפרט. לעיתים, גם בני זוג שאינם סובלים מאלימות במשפחה, מדווחים שהחיים הזוגיים השתנו אחרי החתונה. הטקסיות הרבה של החתונה גם היא מוסיפה משקל ומשמעות למוסד הנישואין. ואולי לא בכדי משתמשים במילה "מוסד" כדי לתאר את המעבר מ"סתם" זוגיות לנישואין - היחסים הזוגיים הופכים ממוסדים וממסדיים.
במקביל לשינויים הפורמאליים כגון שינוי הסטאטוס בתעודת הזהות מתרחש גם שינוי חברתי. בני זוג נשואים, ובעיקר נשים נשואות נחשבות "שוות" יותר בערכן החברתי מכיוון שממלאות את תפקידן המסורתי כרעיות-אמהות..
לפני החתונה יש לבני הזוג לגיטימציה תרבותית-חברתית-אישית להיפרד. לרוב, הם אינם מסתכנים בסטיגמה המודבקת על הגרושים ובעיקר על הנשים הגרושות. מכיוון שהנישואין מסמלים את המשכיות השושלת, לעיתים קרובות, לאחר החתונה האישה הסובלת מאלימות אינה מקבלת את תמיכת משפחתה לרצונה לפרק את מערכת הנישואין.
מסרים אלה מוטמעים בנו עוד מילדות בסיפורי ושירי ילדים, עד כי אין צורך באמירות מפורשות כלפי האישה. היא עצמה מרגישה את מחויבותה למוסד הנישואין ומרגישה שנשים גרושות הן "פגומות" ולכן נמנעת מלהתגרש.
מצידו של הגבר האלים החתונה מסמנת את התגשמות מאווייו התת-מודעים: איחוד רגשי-גופני עם בת זוגו. כאן המשפט "בלעדייך אני חצי בן אדם" צובר ייתר משמעות. החתונה מסמלת עבור הגבר שהוא לעולם לא יהיה עוד חצי בן אדם.
במקביל לכך, מתרקמת בו גם ההבנה ההפוכה לחלוטין מהציפייה, שגם החתונה לא תוביל לאיחוד המוחלט המיוחל. הציפייה בשילוב התסכול מעוררות את האלימות בניסיון חוזר ונשנה לשלוט על האישה כדי שתספק את הפנטזיה בלתי ממומשת הזו. כמובן שכל ניסיונותיה לממש את הפנטזיה של בן הזוג נועדו לכישלון מכיוון שלעולם יישארו בני הזוג נפרדים, ולו מהבחינה הפיזית.
השפה העברית, גם היא תורמת, במודע ושלא במודע, ללגיטימציה שמקבל בן הזוג להשתמש באלימות. מ"חבר של..." או "בן הזוג של..." הופך הגבר ל"בעלה של...". במעמד החתונה, קונה הגבר את אשתו והופך לבעלה. באנגלית למילה "בעל" מספר משמעויות, בנוסף לפירוש husband, spouse מופיעות גם מילים המייצגות את יחסי הכוח בין הבעל לאשתו: lord, owner, possessor, owner of, a man of, a person of.
המשמעות האישית הגדולה שמקבלת החתונה אצל שני בני הזוג, במקביל למשמעות החברתית והמשפחתית יוצרות אווירה מקדמת אלימות אצל זוגות הסובלים מאלימות במשפחה.
המוקד השני שבו ניתן לזהות הסלמה ברמת האלימות הוא תקופת ההיריון והלידה. ראשית, בזמן ההריון והלידה האישה פגיעה יותר הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. רוב משאביה מושקעים בעובר המתפתח ברחמה. באופן כללי ניתן לומר שבזמן ההיריון, ובמיוחד בשבועות האחרונים, ומיד לאחר הלידה האישה תלויה יותר בבן זוגה. ההתנהלות הפיזית הופכתקשה יותר וכך גם ההתנהלות הרגשית, וזאת הן בעקבות שינויים אובייקטיבים-הורמונאליים העוברים על האישה והן עקב קשיים סובייקטיביים הקשורים באופן אישי לאישה.
לעיתים קרובות, גם התלות הכלכלית בבן הזוג גוברת בעיקר בחודשים הראשונים לאחר הלידה. מצידו של בן הזוג האלים נשמעות אמירות כגון: "לא כדאי שתמשיכי לעבוד, את צריכה לנוח, יש לך תינוק בבטן"; "אל תדאגי לכסף, את תדאגי לילד ואני אדאג לכל השאר". פעמים רבות האמירות האלימות באות במסווה של דאגה. הגבר המשתמש באלימות כנגד בת זוגו מזהה את חולשתה ופגיעותה בשלבים אלה ולכן מגביר את הכוחנות והאלימות שלו.
תופעה נוספת שקיימת היא אלימות סביב מין העובר. לעיתים, כאשר מין העובר הוא נקבה מגביר הגבר את אלימותו ומאשים את האישה בכך שלא הביאה לו בן זכר. במקרים של אלימות קיצונית קיים ניסיון לפגוע בעובר על ידי הכאת האישה בבטנה.
גם החודשים הראשונים לאחר הלידה מהווים קרקע פורייה להגברת האלימות. האישה מוגבלת פיזית, תשושה מהלידה ומהטיפול השוטף בתינוק (הנקות, החלפות, קימה בלילה, חוסר שינה ביום וכד`). היא אינה פנויה לתת תשומת לב לבן זוגה, דבר המגביר את תסכולו ממערכת היחסים. אצל רוב הזוגות שחיים ללא אלימות, קיימת היכולת להכיל את התקופה הקשה ולהתגבר עליה.
במערכות זוגיות המאופיינות באלימות, מלכתחילה היכולות להכיל קונפליקטים ומשברים היא נמוכה. השילוב בין הקשיים האובייקטיבים שמזמנים ההיריון והצטרפות ילד חדש למשפחה לבין הקשיים הבין אישיים החריפים של בני הזוג החיים בזוגיות אלימה מביאה להסלמה באלימות.
הטיפול: קבוצתי, פרטי וזוגי
ישנם שלושה סוגי טיפול המקובלים כיום באלימות במשפחה: הטיפול הפרטי והטיפול הקבוצתי לכל אחד מבני הזוג בנפרד והטיפול הזוגי.
מסגרת הקבוצה ממעיטה את תחושת הבידוד והשונות של המשתתפים/ות בה, משפרת את הכישורים הבין-אישיים, ומציעה עזרה הדדית והזדהות. כמו כן, הקבוצה מסייעת בפיתוח נורמות לשינוי אישי וחברתי ומעצימה גם את הגמול על שינוי. באמצעות הקבוצה, הרשתות החברתיות של המשתתפים/ות מתרחבות, וכוללות גם אחרים/ות התומכים/ות בהפסקת האלימות. הקבוצה מציעה מגוון של מודלים ומקורות פידבק הן לנשים והן לגברים המפתחים יכולת התבוננות עצמית, משנים דפוסי חשיבה ולומדים לתקשר בדרך אחרת.
בטיפול פרטי, תוכן השיחות מתמקד, ברוב המקרים, באותם החומרים המוצגים בטיפול הקבוצתי, אך הוא מאפשר יותר תשומת לב אישית, מאשר זו המתאפשרת ליחיד בקבוצה. הטיפול הפרטי יוצא מנקודת הנחה, כי האלימות נובעת מהפרעת אישיות או מתוך חווית טראומה מוקדמת, המהוות גורמים קודמים ומקדמים להתנהגות אלימה. על פי הנחה זו, הדרך היחידה להפסיק את האלימות, היא לזהות את שורש הבעיה ואת המניע הלא-מודע לאגרסיביות ולטפל בהם.
הטיפול הזוגי כולל פגישות זוגיות אך מרבית המודלים המטפלים ביחידה הזוגית, כוללים גם טיפול בנפרד לכל אחד מבני הזוג וגם את הילדים, בנקודות זמן שונות ולפי הצורך. תיאורית המערכות המשפחתית ותיאורית הלמידה החברתית הן המסגרות המרכזיות לטיפולים הזוגיים. בדגמי התערבות אלה נתפסת האלימות כתהליך מעגלי וכתוצאה של חסר במיומנויות תקשורת והיעדר בקרת כעס. את הטיפול הזוגי נכון להתחיל אם וכאשר אין כלל אלימות פיזית, או לחילופין לאחר הגבר המכה עבר תהליך טיפולי והפסיק את האלימות הפיזית. בכל מקרה, חשוב לברר עם האישה האם היא מרגישה בטוחה במפגשים הזוגיים.
לסיכום, אלימות במשפחה באה לידי ביטוי בצורות שונות, מתרחשת בכל שכבות האוכלוסייה, בכל שלבי החיים ובעלת אופי מעגלי. למרות שהאלימות קיימת עוד משלבי הקשר הראשוניים, ניתן לזהות שני שלבים עיקריים בהם היא צוברת תאוצה ומסלימה- סביב החתונה, ההיריון והלידה.
אצל זוגות רבים שלבים אלה הם משבריים וגורמים לקונפליקטים, אצל זוגות החיים במערכת אלימה קשיים אלו מגבירים את האלימות.
אלימות במשפחה ניתנת לטיפול במסגרת קבוצתית, פרטית וזוגית. השינויים המשמעותיים ביותר מתרחשים כאשר שני בני הזוג עוברים תהליך טיפולי מקביל או זוגי.
*זיו סופר הוא עובד סוציאלי, יועץ אישי וזוגי, מתמחה בטיפול בנשים וגברים החיים במעגל האלימות
הדרכת הורים ועבודה עם מתבגרים
054-2194106
לפורום אלימות במשפחה עם זיו סופר
שלחו אימייל לזיו סופר
|
