www.leida.co.il   
 

השדיים שלנו

 מאת: רותי קרני הורוביץ

את המאמר שלהלן אני כותבת בעיקר עבורי, משום שרציתי לקרוא אחד כזה, חיפשתי, ולא מצאתי, כך שלא נותרה לי ברירה אלא לקום, לשבת ולכתוב אותו בעצמי. 
טעם דחוף במיוחד לכתיבתי נובע מראייתי את תהליך הפיכת השדיים שלנו לאובייקט רפואי בעשורים האחרון (לפי מרילין ילום בספרה 'ההיסטוריה של השד' שעוד יוזכר רבות בהמשך), כיאטרוגני (כזה שמעורבת בו פגיעה מידי הרפואה) במיוחד וכמסוכן באופן ברור ומיידי, עד כדי כך שנדרשת מצדנו הנשים יוזמה דחופה של היערכות מחדש להגנה על השדיים שלנו.
 
באופן פרדוקסאלי, אטען להלן, גישת הגילוי המוקדם האמורה לדאוג לבריאותנו, פוגעת בנו, באמצעות חבלה יאטרוגנית מגוונת, עד כדי כך שלא ברור שתועלותיה עולות על הנזק שהיא גורמת. חבלה מגוונת זו כוללת פגיעה רגשית, חברתית ונוירולוגית, ביכולת שלנו לשמור על בריאות השדיים שלנו ולהגן עליהם הגנה מונעת מפני מחלות. ועוד לא דיברנו (ואף לא נעשה זאת) על נזקיה המובהקים, שבעקבות האבחון והטיפול למיניו.
 
יחד עם זאת לא אעשה לעצמי חיים קלים ואאשים את אנשי החלוק הלבן בכל הרעות החולות האורבות שם בחוץ. תור ארוך של טוענים לבעלות בלעדית או משותפת (לא איתנו, עם טוענים אחרים) מתפתל ונכרך כצבתות ברזל סביב צמד עופרי הצביה שלחופש נולדו, אך מצאו עצמם מאחורי סורג ובריח. נורמות ודוגמות, מוסדות דת חברה וזוגיות, וגם אנו כפרטים - דומה שאיש אינו טומן ידו בחזיה. 

ועוד אל דאגה אחרון לפני שנצא לדרך. אין בדעתי להמשיך ולשעמם אותך בהבאת עצורים בפני שופט ובהטחת האשמות. רוב המאמר - פניו לתקווה, שלמרות שאינה פחות ארורה, יש בה מן האופטימית שביחד, והשינוס לעזוז ולגבורה.
 
הצטברות עדויות סטטיסטיות בנושא בריאות השדיים שלנו, מציגות תמונה שואתית. הסתברויות אלו מהלכות עלינו אימים, בלי לתת תשובה מניעתית הולמת. בעוד אנו מחפשות מחבוא סטטיסטי תחת סינרו של מישהו מזדמן (הי, לאמא שלי ולסבתא שלי לא היה, אז תעזוב אותי בשקט, אוקיי?), הולכות הפתולוגיות ומצמיחות סביבנו סבך מלכודות מגוון. טבעת ההסתברות התורשתית, והסביבתית כאחת הולכת ומתהדקת סביבנו, באופן שאינו משאיר אף אחת מאיתנו בטוחה.

לטעות עם היפוקרטס
 
 
הספרות והרשת גדושים במאמרים על פתולוגיות המתגלות חדשות לבקרים, והן גם המתוארות לפרטי פרטים, לתיאבון ההיפוכונדריות שבנו. מאידך, ההיצע המניעתי כללי עד קלישות. התחושה היא שההוראה המדויקת ביותר גובלת בנוסחה המפורטת בילקוט הכזבים לדן בן אמוץ וחיים חפר: "'כל, 'שן, 'תעמל, ו'זהר מטרומבילים...".
 
בתרגום לעברית עדכנית הנוסחה היא כזו: צרכי תזונה טובה כמיטב אפנת הבריאות העדכנית בחזקת הקלאסית ובחיסור נגזרת הטעם האישי שלך בתזמון ארוחות, הפחיתי מקדמי לחץ והגבירי שינה טובה (תוך כדי שאת אמא מניקה, לדוגמא, עוד עצה מעולה בישימותה), טבלי את האימונית בזיעת מכוני חיטוב וכושר, ואת נפשך בהמנוני חשיבה חיובית (קצת בנות נחמה, קצת 'היי שקטה' ועוד קמצוץ 'בודהיזם לאמהות') ויהיה פסדר. יכול להיות.
 
כמי שרואה עצמה כשוטרת מקוף במחלקה למניעת פשעים עתידיים ברובע גופה בפרט ובגוף האשה בכלל בוער לי בכתפיות לכתוב מאמר שינסה לפחות לעורר בתודעת רבות את הצורך בהתגייסות חירום למלחמה, ולאו דווקא במובן המובן. לתחושתי, האויב הגדול שלנו הוא המוחלשות שטבועה בנו לנסות ולגייס מתוך עצמנו את המשאבים ולהלחם למען עצמנו. 
 
ולפני שאגש להצעותיי בעניין אזהיר באזהרה חמורה את הקוראות התמימות שאין לגישתי כל ביסוס מחקרי או מדעי, ושאין לי הסמכות, או הרשות לומר למישהי מה לעשות בכל עניין שהוא, ובוודאי ככל שהדבר נוגע לפנים חזייתה.
 
להגנתי אני יכולה לומר, שגם אם אטעה, אמצא בחברה טובה. היפוקרטס, אבי הרפואה (377-470 לפנה"ס) טען כי דם הווסת עושה את דרכו אל השדיים והופך לחלב אם. התיאוריה שלו שרדה עד המאה השבע עשרה! ואני חושבת כי בעיות חמורות במערכת העיכול נגרמות עקב חסרים אנזימטיים, הנגרמים בתורם כתוצאה מאוטואגרסיה (הסברון וקרדיט בהמשך). אז מה? בין אם אטעה ובין אם לא, חשוב בעיני שהרוח, הבסיס של הנחותיי, לעניין מערכת העיכול כמו גם לעניין בריאות השדיים שלנו. יגרה לפעולה חשובה שתביא בסופו של דבר לתוצאה המקווה, יותר מאשר יצדיע לדגל הדיוק המדעי.

עגל זהב סטטיסטי
 
כאמור, מצאי הטקסטים בעניין בריאות השדיים שלנו נחלק לשלושה: פתולוגיות, מניעה כללית (מדי, העוסקת ב'אורחות חיים בריאים'), והחלק החסר אותו אני מקווה להתחיל ולמלא – גישה ספציפית לשמירת בריאות השדיים שלנו.
 
הרעיונות שאני עומדת להעלות להלן כוללים גם המלצות בתחומים הנוגעים עמוק באורח החיים כמו תזונה, אהבה, תנועה וחשיבה, ובכך הם יכולים להתאים להיכלל תחת הכותרת של החלק השני, מניעה, אולם היעדר הספציפיות מחד מול הסתעפות הסכנה דוחף אותי לייצר עבורם כרגע נישה שלישית ונפרדת, זמנית ככל שהדבר ישרת את מטרתו.
 
לפני שאגש להמלצות, הייתי רוצה לפתוח במעט רקע 'חברתי-רפואי' למה שאני רואה כבעיה המרכזית בדורנו בנוגע לבריאות השדיים שלנו כפי שהיא באה לידי ביטוי במוקד הרעיוני הבא: הרפואה בת זמננו, עבד לבהלת הזהב הסטטיסטי של גילוי מוקדם, כרתה את הקשר האינטימי (מגוחך כלל לומר קשר, השדיים הן איבר בגופנו, הקלות בה ניתן לקבל את אמירתי כתקינה מלמדת על עומק הנתק) והחיובי שבין אשה לשדיה, והניחה טריז של החלשה בינה ובין יכולתה להוציא אל הפועל אותן פעולות שישמרו על בריאותם.
 
במילים אחרות, מסע יחסי הציבור הנרחב בנוגע לחשיבות הגילוי המוקדם (ואנא בדקו בציציותיו האם הוא מקיים את ההבטחה), שוטף את מוחנו בתועלות לכאורה של שגרת הבדיקה הידנית על-ידי כירורג באופן תקופתי, ומעל גיל מסוים באופן הרפואי המכאיב, באמצעות בדיקה מכשירנית.
מסע זה דוחף אותנו הנשים להתייחס לשדיים שלנו כאל איבר חשוד, אויב בפוטנציה, כמעט נפרד מאיתנו, שאנו בעלות מסוגלות או יכולת נמוכות 'לנהלו' בעצמנו. המסרים המשתמעים של הידע הסביר בן דורנו ממש מרפים את ידינו והודפים אותנו למסור את עיקר ה'ניהול' לידיו של צד שלישי (חיצוני או פנימי) המהווה 'סוכן גילוי', שתפקידו לבלוש אחר השדיים שלנו. 
בכך, נוצרת בשדיים שלנו מעין נוירופתיה (אבדן תחושה עצבית), המקטינה את חיוניותם שהיא תכונתם העיקרית, מהותם וטבעם.
זאת ועוד, היעדר טקסטים המייצגים אג'נדת עשייה תומכת בריאות (מהסוג נאמר של 'כך תנהגי בשדייך כדי לשמור את בריאותם', בניגוד ל-כדי להסגירם) מחלישים את הנחתנו השברירית (בהיעדר טקסטים תומכים) שיש בידינו האפשרות לנהוג באופן שישפיע על גורלם יותר מאשר האקראי המונח בבסיס הסטטיסטי שהוא יסוד הטקסטים הקוראים ל'גילוי'.
 
בנוסף על החינוך ל'גילוי באמצעות צד שלישי של סוכן רפואי' (כירורג או מכשיר הממוגרפיה), נשים נקראות להפוך בעצמן סוכנות חרש לעניין זה, לבלוש אחר שדיהן במקלחת, לשמש כשוטרות דיאגנוסטיות, ובמקרה של ממצא חשוד, להסגיר את עצמן לשלטונות הרפואיים כאילו אלו האחרונים יידעו מה לעשות, יקחו את המושכות לידיים, וינהלו את מסע ה'ריפוי באמצעות טראומה' בדרך כלל, ובהצלחה (הי, הרי לא יכול להיות אחרת, למרות שאנשים מתים יום יום, אין לאף אחד כוונה שממש א-נ-ח-נ-ו נמות, לא?).
 
כאן המקום להמליץ לכל אחת העומדת לפני צומת 'גילוי', לבדוק את סטטיסטיקת ההישרדות הרפואית היטב. סטטיסטיקות הן אריג הפכפך כזיקית שניתן להציג למטרות שיווקיות משני צדדים לפחות. בדקו את אחוז ה'שורדות' לא רק לאחר חמש שנים, אלא גם לאחר חמש עשרה ועשרים שנה. בנוסף, אל תשכחו שמהמחקר שבדקתם, כל מחקר, נעדרים נתוני הריפוי הספונטאני, של מי שחלו והחלימו בכוח משאביהן הגופניים, השכליים ועוד, מבלי לדעת כלל (ואולי דווקא בזכות כך שלא ידעו) שלקו במחלה.
 
במסרים מכובסים היטב אך שאינם משתמעים לשני פנים, מצוות הנשים בימינו להפוך כאמור לסוכנות בילוש מטעם ה'גילוי המוקדם', להתגנב 'מאחור' אל שדיהן בחשדנות, ובכל מקרה של חשד להסגירן לידי שלטונות הרפואה – השלטונות האמיתיים של השדיים שלנו בעת החדשה, הנוהגים בהם מנהג מנכ"ל משותף יחד עם מוסדות המדינה הממונים על צורות הזוגיות המהוגנות, המוכרות בציבור, ניגע גם בכך בהמשך.
 
השטאזיה - סוכן שטאזי בכל חזיה

לתחושתי, הפכה הרפואה בעשור וחצי האחרונים את היחסים בין הנשים (ובמידה מסוימת גם את היחסים שבין בני או בנות הזוג של הנשים) ובין השדיים שלהן, לכאלו שמזכירים את ימי האימה של משטרים חשוכים מטפחי מלשינוּת והסגרה דוגמת הסקיוריטטה והשטאזי, לצורך איתור ומסירה בידיהם את מי שנחשדו כאויבי המהפכה/העם/הסביר. הסוכן, בין אם הוא רפואי (רופא, מכשיר) ובין אם הוא פנימי (האשה עצמה, המאהב/ת) הפך 'צד שלישי' אפל, רודף ו'מבקש נפשי' המסתנן אל מאחורי כל תחנון לפרטיות, חודר בנוכחותו כל דלת נעולה כמעט. השלט שעל הדלתPlease do not disturb מת. סוכן השטאזי נוכח עכשיו בכל חזיה, להלן שטאזיה.
 
אולי זה נשמע מופרז ומרחיק לכת, אך כל מי שניסתה לעשות אהבה בעשור האחרון יודעת על מה אני מדברת. באיזשהו מקום, ולו מרוחק ומודחק, בקצה אזור הדמדומים של שולי המציאות, בכל מגע בשדיים בין אם על ידי זולת רצוי ובין אם עצמי, אורב סוכן הגילוי המוקדם. הראו לי אשה אחת שאינה יודעת על מה אני מדברת. כל נגיעה – נגועה. והשאלה היא כמותית בלבד.
 
מהן השלכותיה של תופעה זו? לתחושתי – מרחיקות לכת. מאחר שאנו אמורות לגעת בעצמנו בשדיים שלנו ולקיים מגע פרטנרים בשדיים שלנו ולהפיק מכך הנאה שלמה ואף עילאית, ההשלכות של היפגמות אותה הנאה על תשוקת החיים שלנו ויחד עימה על יכולת הריפוי המולדת שלנו נראות כבלתי נמענות. חבלה זו, במיוחד כשהיא מעורבת עם המידע הרעיל לפיו השדיים הם איבר סגור, מהווה לטעמי קוקטייל קטלני עבור השדיים שלנו, אך אנו גומעות ממנו חדשות לבקרים, כילדות טובות וללא היסוס.
 
איך זה עובד? לתחושתי, הכיבוי, אותו 'שאט דאון' של היכולת שלנו לחוות הנאה צרופה ופראית, גורם לעיקור המגע מספונטניות מלאה, כך שחלק גדול מתועלותיו (הנאה, לימוד, משחק) מוכחדות. הכחדה זו באה לידי ביטוי בכך שאנו ממעטות 'לשתף' את השדיים בשלנו בתנועה העליזה, הצוהלת, מלאת החיים, המשתתפת, היוצרת והמגיבה, לה נועדו מעצם טבעם, מיקומם וצורתם. הדבר דומה להשמה במנזר קודר של נערה נעירה ושוקקת חיים. ברור שהדבר יפגע בבריאותה.
 
עוד שוגים לטעמי 'שלטונות השדיים' (הרפואיים(, והפעם בתוקף סמכותם כאגודה למלחמה ב.. כשהם מדרגים שלב התחלתי של המחלה הנוראה כשלב 0. ההגדרה השגויה והנוראה הזו, קובעת בעצם שאין שד בריא! אחרת, איזה סימול כערך מספרי יש לשד הבריא באמת, 1-?
 
של מי השדיים האלו?

בספרה המעולה 'ההיסטוריה של השד' (זמורה-ביתן 1999) סוקרת המחברת מרילין ילום את השדיים הנשיים מנקודות מבט היסטורית, חברתית, פוליטית, פסיכולוגית, מינית ורפואית, החל מימי האלות הפליאוליתיות לפני עשרים וחמש אלף שנים ועד היום. מתוך היבטים מרתקים אלו נחשפים תהליכים תרבותיים כהתגבשות תפיסות, נורמות וסנקציות המרחפים כדבורים סביב גבעות האושר שוקקות החיים והמבורכות שלנו, ותובעים בעלות שלמה או חלקית עליהם, או נקמה, בתגובה למרי כלשהו. תרומתו העיקרית של הספר בעיני היא בהצגה פוקחת עיניים של המטען העצום הרובץ על חזנו הנשים, באופן המבהיר באורח חד משמעי שהחיים תחת מטען שכזה אינם יכולים להיות נטולי מחיר.
 
ילום מצביעה על תשעה 'טיפוסי שד' המייצגים תקופות ותפיסות שונות בנושא, אותן היא מונה כדלקמן:
 
השד הקדוש: תפיסת השד בתקופה העתיקה, כפי שבאה לידי ביטוי בפסלים, צלמיות, ותיעודים טקסטואליים של אלות, כוהנות, נשים מקראיות, קדושות, ומדונות, מציירת תמונה של תפיסה חברתית המייחסת לשד ולאשה מעמד אלילי עליון מעצם כוחה לתת חיים ולדאוג באמצעות הנקה לקיימם.
 
השד האירוטי: 'כדורים שמיימיים'. תפיסת השד כאיבר אירוטי עוצבה בתקופת הרנסאנס, נשים העדיפו לשמור את שדיהן למאהבים שלהן במקום לתינוקותיהן.
 
השד הביתי: בסוף המאה השבע עשרה טבעו ציירים כמו ורמייר ורמברנט סגנון חדש רך וביתי שהאיר במתיקות את האווירה שסביב המגע בשד בין אם ע"י יונק, ובין אם ע"י מאהב, ועיקרה תחושת אור יהל של אושר פשוט, נועם ונינוחות ביתית.
 
השד הפוליטי: במאה השמונה-עשרה הפכו השדיים לראשונה בהיסטוריה לזירת קרבות בין שיטות פוליטיות. בצרפת ובאנגליה הבליטה אופנת הבל-אפוק (התקופה היפה) את השדיים כקישוט כשהם נדחפים קדימה ולמעלה בעזרת מחוכי עצמות לוויתן אימתניות, בעוד היונקים הקטנים נשלחים למינקת כפרית למגינת לבם של סופרים, רופאים ואינטלקטואלים. ההנקה הפכה למעין מבחן אופי, עד כדי כך שהפכה בסוף המאה השמונה עשרה ל'ענין של פולחן' לפי ילום ובעקבות הלך הרוח, לחוק מדינה בצרפת ובגרמניה שקבעו סנקציה בצורת מניעת תמיכה תקציבית מאמהות שאינן מניקות.
גיוס רשמי ראשון של השדיים לטובת הצבא נרשם בתחילת המאה העשרים. כרזות גיוס אמריקניות ממלה"ע הראשונה קראו לצעירים להתגייס למלחמה כנגד הישות הנאצי שהוצגה בכרזה כגורילה דמונית שתחת זרועה מוטלת אשה גלוית שדיים וחסרת ישע, המייצגת את אירופה הזכה ואת העורף האמריקאי ונשותיו בה בעת.
 
השד הפסיכולוגי: משלהי המאה התשע עשרה רווחה עמדתו של הפסיכולוג ממוצא אוסטרי, זיגמונד פרויד אבי הפסיכואנליזה, 'שלעולם אינו טועה', טען כי השד הינו האובייקט האירוטי הראשון של הילד ו"האבטיפוס של כל יחסי האהבה המאוחרים יותר אצל שני המינים". השיח הלך והתרחב בעקבות גישתו של פרויד עד לקביעה הפסיכואנליטית הרווחת היום והרואה באנורקסיה בריחה מנשיות, שכן תת התזונה פוגעת מאד בגודל השדיים.
 
השד הממוסחר: ילום מתארת את תהליכי התיעוש המסחור והשיווק האגרסיביים של כל הקשור בשדיים בעשורים האחרונים, כחלק מתרבות הצריכה המטורפת שמקורה בארה"ב. "כיום מהווים מוצרים ושירותים של השד – חזיות ומחוכים, משחות חזה וכיתות התעמלות, ניתוחים להגדלה ולהקטנה – תעשיה בינלאומית אדירה". הפרק עוסק גם באתיקה של הבעלות על השדיים החל בנושא הפורנוגרפיה וגבולותיה, דרך סקס קיברנטי, ועד נזמי פטמה.
 
השד הרפואי: מעניק וקוטל חיים. "השדיים עוררו את התעניינות הרופאים בשני תחומים עיקריים: האחד מתרכז ביצירת החלב והאחר במחלות", קובעת ילום. בהערת סוגריים היא מוסיפה כי "ניתוחי שד קוסמטיים הם עדיין חדשים מכדי שתהיה להם היסטוריה ארוכה".
האתגר של שורה תחתונה לפרק שדן בנושא שכזה, זכה לטיפול הבא בספרה של ילום, שאינה נעדרת שמרנות ומידה מסוימת של יוהרה (פסקה קודם לכן תגנה מהפנט המבטיח התפחת השד ותכנה אותו בנחרצות גמורה 'שרלטן'):
"ובפרפרזה למה שאמר פריסט, איוולת גדולה היא להאמין ברפואה. הבעיה היא שאיוולת גדולה ממנה היא לא להאמין בה".
 
השד המשוחרר: בסקירתה את תהליכי הפמיניזם בראי השדיים, מתעכבת ילום על עובדה מרכזית השזורה כחוט השני במהלך התקופה המשפיעה הארוכה ביותר בהיסטוריה כפי שאנו מכירים אותה. "במשך רוב תולדות העולם המערבי נשלטו שדיהן של נשים על ידי גברים. דבר זה נכון בין אם היתה השליטה בפטנית בידיהם של בעלים ומאהבים, ובין אם היתה קיבוצית בידיהם של מוסדות שנשלטו על ידיד גברים, כגון, הכנסייה, המדינה והרפואה".
 
השד במשבר: בפרק התשיעי והאחרון מתארת ילום את השד בן זמננו כרווי בקונליקטים של משמעויות ומטענים סותרים שהועמסו עליו לאורך ההיסטוריה ובסופו של דבר חותמת כמצופה בגאווה ובתקווה לעתיד ".. נמצא דרכים חדשות להגן על שדיינו ולקיים אותם".
עד כאן תמצית פרקי הספר המצוין, אותו רכשתי אגב בחנות וואללה במחיר המעולה של 28 ₪ בלבד ואספתיו מחנות פרוזה בדיזינגוף-בן-גוריון http://www.wallashops.co.il/shopmind_portal_heb/product.asp?pf_id=CS312923
  
במאמרי זה אנסה, להרים מעט את הכפפה שהטילה המחברת, ולהציע הצעות לחלק מאותן 'דרכים חדשות'.
 
שדיים נחשבים בחברה המערבית כאיבר מוצנע. אשה שתחשוף את שדיה בציבור שלא במקומות המוכרזים המוקצים לכך דוגמת חופי רחצה או מקומות התקהלות נודיסטיים, תואשם בהתערטלות בציבור.
 
תהליך ליברליזציה מסוים מתרחש בשנים האחרונות בחברה שלנו, כחלק ממגמת החזרה להנקה. ההנקה בפומבי מאפשרת לנו כחברה לשנות את מידת הסובלנות שלנו כלפי השד החשוף, ודומה כי הגישה המרוככת יחסית בת זמננו, סובלת את נוכחותו של השד המיניק, כחייל בתפקיד, ככלי האכלה, המשרת את המטרה הגדולה שלנו כחברה: השתפרות באמצעות הולדת דורות חדשים, בריאים יותר. המגמה העכשווית של חזרה להנקה וצמצום השימוש בפורמולות, דוגלת ביתרונות הבריאותיים של הנקה בחלב אם מגייסת את השדיים למטרה בריאותית הגוברת על זו המוסרית, ובכך 'מטהרת' את השד החשוף (עד הפטמה בלבד, המשכו של השד התקין המניק הוא חיבור מושלם לפיו של תינוק יונק) מהקשרים דמוניים, מפתים, המובילים לנהנתנות הדוניסטית.

התינוק חשוב יותר
 
מעניין לציין בהקשר זה כי בין תועלות ההנקה המוצגות היום כמניפסט מקובל בכל מסגרת העוסקת בנושא, נדחקת התועלת הבריאותית האמהית אל השוליים. בין המקומות חמישי עד שמיני בסולם של עשר דברות מדובר על הקטנה של הסיכון לאם המיניקה לעומת זו שאינה. מיקום זה מלמד יותר מכל על היותה של החברה שלנו מחשיבה את חיי העולל במקום גבוה יותר מאלו של האם. בהצהרת מדיניות ארגון הבריאות העולמי בנושא הנקה המייצגת את דבר האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, והמהווה מסמך מכונן המשקף את עמדת הרפואה המערבית העולמית, שמורים ארבעת המקומות הראשונים ברשימת התועלות שבהנקה בפרק המבוא לטובת התינוק.
 
בסעיף הראשון של ההצהרה מפורטות התועלות ליונק מבחינת בריאות, התפתחות, גדילה ושאר התוצאות בטווחים קצר עד ארוך (בתינוק). הסעיף מוקדש השני למחלות מדבקות (בתינוק), השלישי ל'תוצאות אחרות הקשורות בבריאות' דוגמת הפחתת מקרי סוכרת, מחלות ריאה וכו' (בתינוק), הרביעי להתפתחות עצבית (בתינוק) ורק בסעיף החמישי 'יתרונות לבריאות האם' מואיל לגעת ביתרונות שמגלמת ההנקה עבור המיניקה.
 
כך מפורט בסעיף 'יתרונות לבריאות האם':
המחקרים מתארים יתרונות בריאותיים חשובים של ההנקה וייצור החלב גם לאמהות. היתרונות כוללים דימום מופחת לאחר לידה והתכווצות מהירה יותר של הרחם לממדיו הרגילים, המיוחסים לריכוזים מוגברים של אוקסיטוצין, פחות איבוד דם וסתי והגדלת המרווח בין לידות המיוחסים לאל-וסת עקב ייצור חלב (lactational amenorrhea), חזרה מהירה יותר למשקל לפני ההריון, סיכון מופחת לס. (קיצור ר.ק.ה) השד, סיכון מופחת לס (קיצור ר.ק.ה) השחלות, ואולי גם סיכון מופחת לשברי ירכיים ואוסטיאופורוזיס בגיל הבְּלוּת.
עד כאן ההצהרה.
 
כפי שאני רואה זאת, עצם ההנקה ולמעשה התינוק היונק פועלים יחדיו כמכונת דיאליזה כמעט, המטהרת את השדיים שלנו באופן אינטנסיבי. החלב מיוצר על משקל ה'הא לך' במובן האלתרמני, והסימביוזה האמהיתינוקית דואגת ללקיחה הגואלת. אם הלקיחה אינה מתבצעת נוצרת סטגנציה. וזו מהות ותמצית תולדות מחלות השד. סטגנציות שמקורן בצינורות החלב. זהו אתר האושר והפורענות כאחד.
 
ההנקה מלגטמת את חזרתו הזוחלת של השד החשוף לרחוב, אם תרצו אל כיכר העיר המטאפורית ולמעשה משרתת את הצורך ההולך וגובר כאמור להעלותו אל סדר היום, קרוב ככל שניתן למרכז הדיון הציבורי. משום שהמשא כבד מנשוא.
 
בעצם שיסוע תפקידים של השדיים שלנו לאמהיים מחד ולאירוטיים מאידך בא לידי ביטוי הקונפליקט הנפשי רווי האשמה שמניחה תרבות המערב מבוססת התנ"ך על כתפינו, וכחמישה עשר ס"מ נמוך משם – השדיים הנשיים. כפל התפקידים (יש כמובן יותר משניים, אך לצורך הדיון נניח ונסתפק בדיכוטומיה) מייצג את הפער והקונפליקט בין נתינה ונהנתנות, המגולמים בכפל זהותנו כנשים ובתפיסתנו את עצמנו. קונפליקט זה בוודאי שאינו מוסיף לבריאות השדיים שלנו.
 
הכדור הוא פתוח
 
מה אם כן אני מציעה? אני מציעה להתייחס אל הנחת העבודה שגיבשתי להלן, וכפועל יוצא לאמץ גם את המלצותיי בעקבותיה, רובן, חלקן או רק את רוחו של מה שמדבר אליכן, ושתרצו לאמץ קרוב אל לבכן..
הנחת העבודה היסודית שלי, היא שהשדיים הם איבר פתוח, זורם, חי ודינמי מאד, הנתון לגאות ולשפל, והזקוק לטיפוח משולב מצדנו עצמנו ומצד הזולת (ככל שאין לנו קיום בלעדיו), ההולם את מחזורי השינוי הדרמטיים שלו. 
וכאן אני חייבת להבהיר. אמנם, המודל הרפואי מתייחס לשדיים כאל איבר מפריש למחצה (שני נוזלים מהסוג הטוב: חלב אם ונוזל סיכוך מבלוטות מונטגומרי המצויות בקצה האריאולה), והפרשות אחרות (רעות - כל השאר), אך הידע מגיע אל הציבור באופן שבעקבותיו הוא תופס אותם כאיבר סגור ומכאן פטאלי, בלתי ניתן להשפעה אלא מידי הגורל בעיקר, ושאר העבודה הסטטיסטית הינה בבחירת אלמנטים כללים של מניעה באמצעות אורח חיים 'בריא'.
המודל הסגור מקפל בתוכו תפיסה של השדיים שלנו כשדה קטל סטטיסטי בו ברווזים ירויים על לוח שחמט אקראי, להנאת הטווח הטובח בהם.
חשבו, לו נתפוס את השדיים שלנו כאיבר פתוח, ישמש הדבר פתח להגברת ההסתברות התפיסתית שלנו את תהליך הריפוי הספונטני. אם נתייחס לדלקת בשד כאל דלקת בגרון, הניתנת לריפוי, ושלפעמים חולפת מעצמה, נוכל להבהל פחות מעצמנו ולהגביר את בטחוננו ביכולת השדיים שלנו להתנהל היטב.
 
מובן שהסכמה שאציג להלן היא נוקשה, מובהקת שלבים ואונסת תזמונים, כדרכן של 'שיטות'. אני מקווה שהקוראות והקוראים מבינים שההצרנה הזו היא לצרכי תקשורת והסבר, ושכמו באהבה, כל מה שתקרא עליה כבר אינו אקטואלי, יש לרקוח מחדש תמהיל אישי ומדויק מתוך ה'מרשם'.
 
אני מדברת אם כן, על 'שגרת טיפוח' המורכבת מהיענות למחזורי הגאות והשפל, ההתמלאות וההתרוקנות של השדיים שלנו. האלמנטים הדרושים בגדול לתחזוקה הם הזנה וריקון, בהתבסס על מודל העולם הסגור, סכום אפס או איך שלא תרצו לכנות את משחק החיבור והחיסור הזה, שגם הוא אינו נעדר בעיות.
על המילוי וההזנה של רקמות השדיים (בעיקר מעטפות השריר העוטפות את אשכולות בלוטות החלב) אחראיים שני אלמנטים בעיקר: אנדוגני-אינדוקריני, שמקורו בבלוטות הפרשה הורמונליות בתוך הגוף, וחיצוני-סביבתי, הבא מידי הזולת.
התהליך הראשון הפנימי מתרחש כך: המחזור החודשי ממלא פעמיים בחודש את השדיים שלנו, בעיקר באמצעות תהליכים הורמונליים מונחי אסטרוגן. גל ראשון, מתון יחסית מתרחש מסביב לביוץ, ואילו הגל השני נבנה בסמוך לווסת, ומגיעה לשיא כיממה לפני הדימום בפועל.
התהליך השני החיצוני מתרחש כשאנו נתונות למגע מידי הזולת. בין אם זהו התינוק היונק מהשדיים שלנו, או פרטנר המגע שלנו, השדיים שלנו מגיבים אליו, ומפעילים את התהליך הפנימי, בתגובה לגירוי החיצוני. התוצאה בכל מקרה זהה. השדיים שלנו מתמלאים.
 
החלק המשלים, של ריקון, מושפע גם הוא מגורמים פנימיים וחיצוניים, המשפיעים בתורם על התהליכים הפנימיים בדומה למכניזם של ההתמלאות שהסברתי לעיל.
אני מתלבטת האם להשתמש במושג הניטרלי ריקון (המזכיר דליי מים, או העברת נוזלים ממיכל אחד לאחר) ובין המושג בעל ההקשר הרפואי האלים יותר: ניקוז (שיש בו הלימה כוחנית, שקולה יותר לנוכחות ה'צד השלישי', הסוכן האפל בעידן השד הרפואי..). אשמח לעצה..
 
מכל מקום, פרטנר השדיים שלנו, בין אם הוא מאהב ובין אם הוא תינוק יונק, 'אחראי' על חלק גדול בריקון/ניקוז השדיים שלנו. במקרה של תינוק יונק, הניקוז הוא אינטנסיבי ומובהק. החלב נוצר בכמויות מדידות (נניח, גם זה בעייתי לכשעצמו) ומשמש מזון ומשקה ליונק.
במקרה של מאהב/ת, הריקון הוא של 'חומר' בכמות מועטה אם בכלל. חשיבות המדידה היא משנית. הסירקולציה בין אם היא מתבצעת שמונה פעמים ביום (באמצעות תינוק יונק) ובין אם פעם בשבועיים (על-ידי מאהב) חייבת להמשך. ועצה למאהבים, אל תתנפלו על הפטמה ביניקה שואבת. ואם שכחתם מה עושים עם שני אלו - תנו להנאה להוביל אתכם. בכל זאת כלל אצבע - לפני שאתם יוצאים להפליג, חכו לגאות..
 
הטיפוח, מילה בה אני בוחרת כברירת מחדל, נחלק לשלושה טיפוסי נשים, לפחות כפי שאני רואה זאת. אולי מוטב לומר שבצבא ההגנה על חיי הנשים, מצויים כרגע שלושה חילות:
נשים שהשדיים שלהן מטופלים היטב על ידי עצמן או על-ידי מאהב/ת, נשים מיניקות, ונשים שהשדיים שלהן אינן מטופלים היטב.
 
בתוך חלוקה זו, שיכלה להיות גם אחרת (למשל שתי קבוצות עיקריות של מטופלות היטב ושל מי שאינן מטופלות היטב, ותחתיהן תתי הסוגים), ניתן למצוא תת-קבוצות נוספות. כך למשל בקבוצת הנשים המיניקות נמצאות מי שמנהלות את ההנקה כך ששדיהן מטופלים היטב, ואת אלו ששדיהן אינן מטופלים היטב על-ידי ההנקה ובתקופתה, ובין הנשים שהשדיים שלה אינם מטופלים היטב.
מי שהשדיים שלהן מטופלים היטב, אינן זקוקות לעזרה. מי שחשות שהשדיים שלהן חסרות אותו טיפול וטיפוח באופן מלא או חלקי לדרגותיו, עבורן מיועדות ההמלצות.
 
לחימום האווירה ולתפארת היומרה, אני מזמינה את הקוראים לצאת עמי לציד צלחות החרס המסורתי של חונטת הכתיבה-קריאה שאנו מקיימים ברגע זה, אם כי בנקודות שונות מעט על רצף הזמן: ניתוץ מיתוסים!
 
מיתוסים על שדיים
 
השדיים סימטריים
לא נכון. למה שיהיו? האם עין ימין ועין שמאל סימטריות? האם מערכת העיכול סימטרית? בדרך-כלל (הנה אני פושעת במו מילותיי), שד ימין נמוך יותר משד שמאל; הצמיחה של השדיים בגיל ההתבגרות אינה סימטרית; ההשתנות והרגישות שלהם לאורך המחזור ובמיוחד לקראת הווסת אינה שווה; כמות החלב שהם מייצרים בהנקה שונה; הטקסטורה שלהם שונה; הגודל שלהם שונה; ההנאה שניתן להפיק מכל אחד מהם היא בעלת 'צבע' ייחודי ושונה; דימוי הגוף והתפיסה החושית את כל אחד מהם כמזוהה עמנו שונה;;;
 
השדיים הם איבר סגור
לא נכון. השד הוא איבר הפרשה פתוח. קצות צינורות החלב שלו מאוגדים באמצעות הפטמה כאוסף נקבוביות, חלקן סגור באמצעות צמצום הפתח, וחלקן באמצעות 'פקק' חלב או סבום. בשולי האריאולה מצויות בלוטות מונטגומרי שהן בלוטות הפרשה המסככות את אזור הפטמה ומתחזקות את גמישותו, במיוחד בתקופות ההנקה.
 
שדיים אינם משנים צורה
לא נכון. השדיים משתנים לאורך המחזור החודשי, ממחזור למחזור ובתוך כדי מחזורי הולדה והנקה וההתבגרות. השדיים משנים צורה ומרקם. האריאולות מאדימות, מאפירות, מתכהות ומתבהרות ומקבלות גוונים שונים ממוקה ועד ענבר וחום לעומק גווניהם, הפטמות משתטחות ומתבלטות, נפתחות ונסגרות
 
עד כאן הניתוץ, ובמעבר חד וחסר חציצה, ומכוח התנופה של רשימת סעיפים, אל ההמלצות
 
המלצות
 
המלצות תזונתיות:
המלצתי הכללית התמוהה המפורטת בספרי 'הצעד הבא' (להורדה חינם מכאן), היא להימנע מצריכה של שלוש קבוצות המזון דגן-פרה-ודבורה, בלא קשר ספציפי לבריאות השדיים. המלצתי זו זוכה לחיזוק מאלף ומפתיע מצד פפירוס מצרי קדום (ההיסטוריה של השד, עמ' 194) המפרט מרשם למחלת שד איומה. בפפירוס מורה הכותב "להניח רטיה עשויה קלמין, מוח של פרה וגללים של צרעה על השד הנגוע למשך ארבעה ימים".
 
המלצות מגע כלליות:
המלצות המגע נחלקות לשני סוגים: המלצות מגע מידי הזולת, והמלצות מגע עצמי, ובכל מקרה ההמלצה היא למגע מהסוג המיטיב, המעודד את בריאות השדיים שלנו. מגע מיטיב בשדיים, בין אם עצמי ובין אם על ידי הזולת, מתאפיין בתנועות מעגליות הנעות בטווח שבין העדין לבין הבוטח, והמתלוות למחשבות נעלות של עונג. סימן ההיכר של מגע מיטיב הוא בכך שהשדיים נענים לו באמצעות שינוי צורה מיידי. השד משנה בן רגע את מרקמו והופך.. 'מעוצב יותר'. הפטמה מתבלטת, האריאולה מצמצמת את שטחה והשד הופך יציב ובעל מרקם מלא יותר. סימן היכר נוסף הוא בכך שהאשה מתמלאת תחושה מציפה של עונג ושמחה. השדיים שלנו מגיבות לידיים ה'ממגנטות' אותן באמצעות 'גאות' שלהם אל תוך כפות הידיים, כגל ים הגואה אל החוף. מאפיין נוסף של המגע הטוב בשדיים שלנו הוא היותו בו זמנית מגע שהוא נע בו זמנית אל הפנים ואל החוץ. בכך, מיוצגת בו הלימה לאופיים של השדיים כאתר שהוא צומת של חסד נתינה וקבלה בו זמניות. באופן גס ניתן לומר שהמגע בכל האזור שאינו אריאולה או פטמה נע במעגלים כלפי פנים, כלומר לכיוון הגב, בעוד שהמגע באריאולה זורם או מכוון כלפי חוץ.
 
המלצות מגע עצמי:
המלצותיי למגע עצמי נעות על גבולות השטחים המשיקים שבין האירוטי והאינטואיטיבי. מגע עצמי בשדיים הוא הדבר הרחוק ביותר מבדיקת שד עצמית. הניסיונות ללמד 'בדיקה נעימה' מחליאים אותי. אני חושבת שמי מאיתנו שחשה שאינה יודעת דבר על מגע עצמי בשדיים, אולי אינה צריכה להתחיל בכך. מי שהיתה מורגלת בכך במינון מסוים, אך מצאה שנסוגה מכך עקב הטריז או הישות השלישית, הבולשת, ורוצה להחזיר לעצמה את התחושה הנכחדת, יכולה להתחיל משימוש בספוג באמבטיה, ולסבן בזהירות את השד ואת אזורי הלימפה בתנועות מעגליות, שאינן נוגעות באריאולה או בפטמה. מי שמרגישה שאפילו כיוון הסיבובים נדחק ממנה, תתבונן בכיוון צמיחה השיער. זו ממש מפת מטמון. מורת דרך זמינה ומדויקת למעסים מכל מין.
הנה שוב מיוטיוב סרטון הכולל אלמנטים של עיסוי עצמי אירוטי: http://www.youtube.com/watch?v=vLlaXW--WqU&feature=related
 
המלצות מגע מידי הזולת:
אדלג על ההוראות למאהב. פרטנר מגע היודע לגעת בשדיים שלנו היטב שקול לאמן. בלי לימוד באף בית-ספר למגע, נדמה שיש בו את הידע (להניח את ידיו? לעסות?, דומה שאף אחד מהביטויים אינו מתאר נכונה את המגע הנשגב של הפרטנר האחד).
אשמח אם מי מהקוראות והקוראים שמרגיש כשיר יעשה עבודה טובה בנושא, ויבוא על שכר הקרדיט במלואו. מספיקה פסקה-שתיים לטעמי.
ובכל זאת מפתח קטן. אני זוכרת שחלפתי פעם ליד חיפושית פולקסוואגן תכולה שחנתה ברחוב. בתוכה ישב זוג נאהבים והתנשק. כטוב ליבם עליהם, ובעוד עיניהם עצומות והחלונות השקופים מבודדים את רעש הרחוב הבאמת נטוש, התנשקו השניים נשיקה סוערת ונהדרת לנגד עיני. כבתוך אינסטינקט, טיפסה ידו של הבחור אל שדה של הנערה, וחפנה אותו בתנועה מעגלית נהדרת כלפי פנים. הרף עין לא חלף ושדה של הנערה נענה לקימור ידו של המאהב, הזדקף והתמצק לתוכו, בעוד היא שואפת שאיפה אינסטנקיבית, קטנה, שהיטיבה את נוכחות שדה בידו. רגע אחד נדיר שכזה ראיתי שנים לאחר מכן בקולנוע, בסרט 'חיים של אחרים'.
 
המגע באריאולה ובפטמה בצורה ממוקדת, דורש הכנה 'מעגלית', והוא נכון רק כשהשד כבר 'רעב' למגע אינטנסיבי שכזה.
 
הזולת הטבעי המשמש פרטנר מגע בשדיים הוא המאהב או התינוק היונק. את התינוק היונק, שכולו מגע אינסטנקטיבי חף ממניפולציות, אין צורך ללמד כיצד לגעת. מעניין לציין שבשלב התפתחותי כלשהו של התינוק, בערך בגיל ארבעה חודשים, עובר היונק ממגע בשדיים שהוא בלעדי בצורת ההנקה, למגע משולב יד-פה. בעודו יונק במרץ מהשד האחד, ידו השניה מלטפת פעמים רבות את אזור האריאולה והפטמה של השד התאום.
 
הזולת הטבעי השני כפרטנר מגע בשדיים שלנו הוא מאהב. לו הייתי מסדירה מחדש את גבולות הסמכות של מוסדות הבריאות העולמיים, הייתי מוסיפה לאחריותה של הרשות האמריקאית המרכזית לענייני הזנה - מנהל המזון והתרופות, גם את נושא האהבה. אנשים היו מחויבים בסימול איכותי כלשהו לצורך אהבה, ועל זוגות שאינם מתאימים מהבחינה ה'ביוכימית' (שוב ברירת מחדל, אך מה האלטרנטיבה בת-זמננו?), הייתי אוסרת לבוא במגע.
 
במילים אחרות, אני רואה חשיבות עצומה בבחירת פרטנר מגע בוגר. משיקולים שאינם ענייניים לצורך אהבה, נמצא לעתים זוגות שאין ביניהם התאמה 'ביוכימית' כזו המסבים נזק בל ישוער זה לגופה של זו, ובעיקר לאיברים הכה רגישים – שדיים.
 
כשאנו משמרות מערכות מגע עם פרטנר לא מתאים, אנו הורסות את גופנו במו ידינו. כפי שכתבתי בספרי 'אמנות הלידה' / הוצאת גל 1996, בפרק העוסק בתפקידו של הגבר בהכנה ללידה "ידיכם המפסלות את גופה של האשה, ממש עושות זאת בפועל משום שהמגע חורט את נתיבו במחשבה".
 
ידיו של הזולת הן אמצעי ביופידבק שיכול להיות נפלא או נורא. מגע הזולת נושא עימו מידע, כפי שמראה משקפת את המתבונן בה. המידע 'משתקף חזרה אל התאים' (שוב ברירת מחדל, הנשענת על מישמש כרעי התרנגולת של הידע בן זמננו), מזכיר להם את המיטב שבהם, את תשוקת החיים, הרצון והיכולת להיתקן במקרה הטוב ומנגד, הוא יכול להשכיח מהם בפועל את כל זה, בציירו באמצעות מגעו תמונת יאוש, חורבן וחוסר תוחלת מאידך.
 
נשאלת השאלה, ומה על אותן נשים המצויות במערכות זוגיות חזקות, ושאינן מעוניינות לשבור אותן אך מאידך אם מה שאמרתי נכון, הרי שחייהן בסכנה? שאלה קשה. המנכ"ל המשותף בימינו החולק בעלות על השדיים שלנו יחד עם זה הרפואי, הנו כאמור זה המוסדי-זוגי. בין אם מדובר בבן זוג 'חוקי', בקשר רשמי של נישואין או בקשר ממוסד פחות אך לכאורה מדגם ה'ידוע בציבור', ההבדל הוא כמותי בלבד לצורך סנקציה. זוגיות במובן המוסדי אומרת חבילת בעלות הרמטית על מגע בשדיים.
 
מה זאת בגידה? 
אולי, טוב יעשו הגברים הנשואים לנשים שאינן מטופלות היטב על ידיהם (תרתי משמע) אם יתירו לנשותיהם למצוא לעצמן מאהב/ת אשר יטפלו היטב בשדיים שלהן. האם ייתכן שגברים בני זממנו הקוראים המלצה זו יתייחסו לדברים כפשוטם, כאל מרשם רפואי לשימור בריאות האשה?. אולי, אם יאמינו שהאפשרות האחרת, גרועה בהרבה. ה-בגידה בהא הידיעה. ההתכנסות תחת גלימתו הקטיפתית של 'הנוכל הפתיין הזקן' אליבא דעמוס עוז בסיפור על אהבה וחושך, ולמי שלא הבין – פינוי המגרש הביתי לנצח. אם האישה שעמה חולקים את מלאכת החיים חשובה יותר מהסדר החברתי, ייתכן שזהו המוצא היחיד, והסיכון שתיפרד או תעזוב עבור מטפל השדיים שלה, קטן אולי משחושבים. קיימת כמובן האפשרות האחרת, הפופולרית, שכחברה נמשיך לעשות מזה עניין גדול ולהעמיס עליו השתמעויות חברתיות שסופן אבדן פרטים, על-פי רוב ממן נקבה, בתמורה לשימור הסדר הקיים וקצב השתנותו ההורג באיטיותו.
 
המלצות לשימוש במגע מיטיב שאינו ישיר, מידי הזולת: 
ועכשיו, אני רוצה להתייחס למגע מידי הזולת שאינו ישיר בשד, אך המעודד זרימה וסירקולציה ושאר ברירות מחדל מילוליות המנסות לומר בריאות טובה של השדיים שלנו. אני מדברת על צריכת טיפולים במגע מידי מטפלים אינטליגנטיים, רגישים ומצוינים, שהמגע שהם נותנים מהנה ומבריא. כך, לדוגמא, נתפסות השכמות כ'כריכה האחורית' של ספר השדיים שלנו. אם אינך יכולה מסיבה כלשהי לקבל מגע ישיר בשכמייך, צריכת טיפול במגע בגב, תכלול בוודאי טיפול בשכמות.
 
בטיפולי מגע דוגמת שיאצו, ידועות נקודות מגע בשכמות, כמגבירות תפוקת חלב. עיסוי לימפטי, יסייע בניקוז החוצה של נוזלים סטגנטיים ממרכז הגוף ובתי השחי דרך הזרועות. עיסוי באזורים דוגמת הגב העליון והצוואר, עשויים להחזיר את 'אש החיים' והתנועה לכל פלג הגוף העליון.
 
המלצות לשימוש בדמיון מודרך:
 
א. משולב בתרגיל מתיחה:
מניחים כפות ידיים שלובות מאחורי הקודקוד בישיבה על כסא ובהשענות על משענתו ומתמתחים לאחור. עד שמרגישים שההגעה היא למתיחה סאב-מקסימלית אך נעימה, ובתי השחי והשדיים מאורכים. מותחים את אינטנסיביות התחושה אל כל נקודה במטריצת השד, ורואים אותו יפה, בריא ורציף.
לפי הצורך ועניין, ממיסים או מפוררים או מנתקים וכותשים וכו' נקודות שגיאה שאותרו בסריקה, ואז נושפים את השאריות הללו דרך הפטמות.
 
ב. תיקון שד באמצעות העתקה:
תרגיל זה משתמש בטכניקה השואבת מזו הביולוגית של איתור, שיבוט והצמחה של תרבית רקמה שלמה.
עוצמים עיניים ומרגישים לגמרי, תחושה מלאה ומפורטת ככל שניתן את השד ה'מוצלח' יותר, שישמש דגם להעתקה ולשכפול. מרגישים ככל שנדרש לצורך קבלת תחושת ממשות מלאה ככל שניתן, אך להזהר מלהגיע למצב התשה שיגרום לך להתעייף במידה המאיימת על המשך התרגיל, כי משהו בך יחליט לנטוש את הרעיון.
ייתכן שכדי לקבל תחושת ממשות מלאה, תצטרכי, למשל, לרקום את התחושה לתוך רקמות שכנות, רחוקות יותר – נאמר, מהכתף ועד בית השחי ומפתח הלב. אצל כל אחת זה (אולי) אחרת.
 
מתה מתקדמים לשלב השני של התרגיל. מדמיינים מראה שמונחת במאונך לאורך הגוף או החזה, ככל שנדרש. המראה מונחת על צדה כך שהוא מאונך אל הגוף, כפי שמניחים מראה על ניר שעליו נכתב במהופך. אפשר לעשות זאת ממש בפועל עם מראה מציאותית. כעת רואים את הצד המוצלח כשהיטל השתקפותו משתקף במראה מן הצד השני. מרגישים את הצד המשוכפל בצד השני. משתמשים בנשימה (הן בשאיפה והן בנשיפה) כבשואב אבק המביא עוד ועוד מידע של תחושה מפורטת אל קצות העצב עד שהצד המשוכפל מתאחד לתוך הצד המוחלש.
 
חשוב להטליא כתמים עיוורים של חוסר תחושה, ולעורר אותם מחדש לחיים. זה עשוי לקחת זמן, אך ההשקעה משתלמת ועשויה להניב תוצאות.
 
עם הנשיפה מרגישים עוד ועוד תאים בצד המשוכפל עד להשלמה. בכל פעם שנתקעים, מדלגים אל החלק המושלם הלא משוכפל בצד הדורש תיקון, ושואלים משם תחושה אל עבר התאים שלא. מאגפים את התחושה מכל צד אפשרי. תמיד יש דרך נוספת.
 
ג. פקיחת צ'אקרת (יש לכם רעיון אחר?) בית החזה: 
חשפי את הכיוון שנכון לך לפנות אליו בעמידה בשעה זו. הניחי את שתי כפות ידייך כגובה מרכז החזה, כשגב כף היד מופנה כלפי גופך והכפות מרוחקות מהחזה סנטימטרים בודדים. יש מגע קל בין האצבע המורה והאגודל של שתי הידיים כך שהן יוצרות מעין צורת מעוין על מרכז החזה. המרפקים כפופים בצדדים ומורמים עד מחצית הגובה מהמותן לכתף או עד היכן שנוח.
 
מדמיינים עין שמצויה בתוך המעוין הפתוח, ופוקחים ממנה ספקטרום ראיה רחב לצדדים. התרגיל מגביר את יכולת החישה של הלב ובית החזה, ומחזק את תחושת הנוכחות בפלג הגוף העליון.
 
ד. שימוש בתמונות לצורך הטלאת כתמים עיוורים
התרגיל הבא מצוין בשחזור מקטעים עצביים שכבו בשד, עקב הפחדות, עלבונות וטראומות מגוונות אחרות. הסכנה הממשית של 'כיבוי עצבי' מן נוירופתיה של אזורים בשד היא בכך שה'חירשות העצבית' הזו עלולה להוביל לסטגנציה. ויש להקדים ולרפאה באמצעות הטלאה תחושתית. בנוסף על שיטת השימוש במראה ל'פענוח כתב סתרים', ניתן להשתמש בתמונות של עצמנו, בהן נראים השדיים כשהם מכוסים מן הסתם בבדים, אך משוחררים מאותן עכבות ועיוורונות שנסתפחו אלינו ברבות השנים והטראומות (המוסריות בעיקר, משום שבעיני הפגיעה האמיתי מתרחשת בנו רק לאחר שקיבלנו 'החלטה', באמצעות אוטואגרסיה, מונח אותו למדתי מד"ר נגה קינברג אך על-כך בפעם אחרת). יש ללמוד את התמונה לפרטי פרטים, ולנסות להרגיש שאנחנו הדמות המופיעה בה, עד התמלאות השדיים בתחושה. ניתן להיעזר בתמונות של כוכבות הוליוודיות (אנא לא פורנו, רובן מושתלות סיליקון), או בכל צֶלָם אחר, וליישם את הטלאי בכל מקום בו הוא נדרש, לעתים, חשוב לבנות את ההטלאה דווקא מסביבות השד ולא בשד עצמו. לחזק את תחושת הרצף של האזור שבין הכתף לתחילת השד וכו'.
 
ניקוז שד בדמיון מודרך 
מעלים בעיני רוחנו תמונה שבכל נשיפה זולגים או ניתזים או נורים מהשד בקצב ובזרימה שאותנטית למדמיין סוגי פסולת לפי העניין, והשאיפה מחדשת את השדיים בתחושה רעננה, צעירה ומלאה. אמיצים חסרי מנוח יכולים להרחיק לכת ולדמיין כל טיפול רפואי נחוץ, לפי הצורך ורמת הפירוט הנדרשת. יש לזכור שכמו בחוקי העולם ששם בחוץ, יש להשמע לחוקי הכאן בפנים, ולכבד מינונים נדרשים ואופני שימוש. שאלי את הרוקח שבך.
 
לתרגול יוגה לאזור החזה והשדיים, שחיברה במיוחד עבורנו הילה לב-רן, מדריכה ליוגה לנשים להריון ולפריון, מדריכה להכנה ללידה ודולה.
 
המלצות תנועתיות:
מתוך התפיסה שהשד הוא איבר פתוח ויצרני, ושמודל ההנקה הוא תור זהב אינטנסיבי של תכונתו זו, ושבעיות בשדיים בהנקה ומחוצה לה קשורות בסטגנציה אביא את המלצתו של סורנוס, רופא יווני שעבד ברומא בעת העתיקה (ההיסטוריה של השד עמ' 196) למיניקות כבסיס וכהנחת עבודה. בהוראותיו של סורנוס לפיקוח על התנעגותה של המינקת נאמר ש"יש לעודד אותה לעסוק בפעילות גופנית, כדי למנוע היווצרות של חלב סמיך וקשה לעיכול, ולהפעיל במיוחד את הזרועות והכתפיים בתרגילים מומלצים לאיברים אלה. את זאת אפשר לעשות בזריקת כדור, בנשיאת מים בדלי מבאר, בטחינת גרעינים או בלישת בצק ללחם. תנועות כאלה מפעילות שוב ושוב את השדיים ליצירת חלב משובח".
 
  
תרגילים להמרצת החיוניות של כל אזור החזה
 
  1. מתיחת גב
שבי בישיבה מזרחית
ישרי את הגב, ושמרי על שכמות מעל לאגן, חוט השדרה צומח כגבעול ממרכז האגן
הניחי כף אל כף מאחורי גבך התחתון
שלבי את אצבעות כפות הידיים ומתחי את הזרועות לאחור
הורידי את הכתפיים, מתחי את הזרועות מבלי לפרום שילוב האצבעות
סובבי את הכתפיים במעגלים עדינים לאחור ולפנים
 
  1. חיבוק שכמות
חבקי את כתפייך, הצליבי את המרפקים לפני בית החזה ולכי עם קצות אצבעותייך רחוק ככל שניתן אל מרכז הגב העליון. עם השאיפה דמייני שאת מנפחת את הגב העליון ומרחיקה באמצעות כפות הידיים את להבי השכמות לצדדים. עם הנשיפה, מרפקים נחים על החזה
 
  1. סיבוב וחימום כתפיים
סובבי את הכתפיים במעגלים קטנים או גדולים, איטיים או מהירים יותר לפנים או לאחור. הרגישי כיצד המפרק 'משתמן' בכל סיבוב
 
  1. משיכת ידיים שלובות לאחור
      שבי על שרפרף או על הרצפה או בישיבת עקבים, שלבי את אצבעות כפות ידייך, והפני את הכפות
      כלפי התיקרה. דחפי את הכפות כלפי מעלה, והרגישי כיצד הגב העליון נעשה שטוח ונינוח
 
  1. מתיחת שדיים וגב עליון
עמדי בפישוק נוח. שתי הזרועות ישרות אל התקרה, כפות פונות זו אל זו ברוחב הכתפיים. מתחי לסירוגין את זרוע ימין ולאחר מכן את זרוע שמאל כלפי מעלה כאילו את מתאמצת לקטוף פרי מענף גבוה. ראי כיצד מתרומם כל שד בתורו ומטפס גם כן.
 
תרגילים והמלצות לתנועה מעולם התנועה והמחול
 
מעבר מהפוזיציות הראשונה, לשניה ולשלישית של הידיים מעולם הבלט הקלאסי טובות כולן עבור השדיים שלנו. מתנתו העיקרית של הבלט הקלאסי היא ביסוס ועיבורי של האינטואיציה האלגנטית שלנו. תנועה אלגנטית היא על-פי רוב טובה ומיטיבה עם בריאות השדיים שלנו. ראי כאן הנחיות לפוזיציות הבסיסיות http://www.merseadance.co.uk/basic-ballet.pdf . וכאן הדגמה של פוזיציית הזרועות והאמות הנכונה, למרות שרוב הסרטון (הקצר) מוקדש לפוזיציית הרגל http://www.youtube.com/watch?v=s0i9Kg_k4WA .
 
ריקודי בטן
ריקודי הבטן ממוקדים אמנם באגן אך כוללים אלמנטים מצוינים של מחול ותנועה מעודדת זרימה ועתירת שמחת חיים גם עבור השדיים. הנה סרט הדרכה מעולה http://www.youtube.com/watch?v=y46jd46rVTE .
ועוד אחד בסגנון פייתי-ברבי משהו עם דולפינה, אמנית ריקודי בטן אמריקאית
וכאן היא מסבירה את משנתה, ומדגימה
 
ריקודי גוגו
מחול הגוגו (בעיקר בשילוב גדילי סטריפטיז) של אמניות סטרפיטיז אינו מוערך דיו הן על-ידי הרקדניות עצמן, והן על-ידי הקהל, המשתמש בו בעיקר לצורך גירוי חריף ופורקן.
אני מקווה שעם הזמן תתפורר תדמיתו הזולה של סגנון הריקוד האירוטי, ועושר הניואנסים שבו יוערך וימשוך נשים 'רגילות' ללמוד את רזיו. תהליך דומה עבר על תפיסת ריקוד הבטן במערב.
 
ריקודי גדילים
צורה מצוינת להחזיר את תחושת התנועה והזרימה לשד היא באמצעות ריקוד גדילים. הגדילים (כאלו של וילון, נאמר), מוצמדים אל האריאולה והפטמה ומהווים בו זמנית 'חזיה שובבה' ומתגרה המזכירה את הפסים השחורים המודבקים על פוסטרים של סרטי פורנו, אך גם נותנת ערך אינפורמטיבי רב. הגדילים, כשמם, מגדילים את התנועה ומאפשרים מעקב מדויק יותר אחר התנועה שברצוננו לקיים. במילים אחרות, שימוש בגדילים עשוי לשכלל את השליטה שלנו בתנועה וביכולתנו להפיק את התוצאה המבוקשת.
 
קטעי ריקוד הגדילים שאביא להלן, אינם פאר היצירה. בעיני, משיכות המכחול הרועדות גסות של הביטויים הללו משקפות את רוח הזמן. הרקדניות אינן מתייחסות לעצמן במלוא הרצינות הראויה, כאל אמניות. לעיתים מתבלטת מתוך הריקוד מגמה של כניעה לדימוי המלוכלך והזול הקשור בריקוד המזוהה במיוחד עם ברים אפלוליים ומועדוני מציצנות, ולעתים מעורבת בהם ביישנות אבודה, ילדותית ומעופעפת. הקטעים הבאים מציגים לתפיסתי דגימות מטווח התנסויות מגומגם בין שני הקטבים הללו. לתחושתי, יכול ריקוד הגדילים לסייע מאד בשמירה על בריאות השדיים שלנו ואינו מוערך דיו עדיין.
 
שימוש בגדילים המדגים שליטה מרשימה בשדיים
בריקוד הגדילים שבלינק הבא תוכלו לראות הבדל עצום בין שד ימין ושמאל של הרקדנית.
אלוירה עוד אמנית גדילים, באוריינטציית קברט זול
סרטון המסביר איך להפעיל גדילי פטמה (ניתן גם ליצור במו ידייך. כל זוג עגילי גדיל המוצמדים לאוזן בשיטת הקליפס יסכון. מסירים את הקליפס, ומצמידים דבק דו צדדים בצורת משולש לחלק הפנימי).
ועוד אחד, ריקוד סטריפטיז בשילוב גדילים, לא יצירת מופת אך להק הבנות מאפשר התבוננות בשונות
 
חופש מחזיה
(לפחות בבית). להזכירנו, רובנו נולדנו ללא חזיה. החזיה מקפיאה את השד במקומו, מקבעת אותו אל ועלולה לגרום סטגנציה. עם זאת, לא הכל גרוע בה, להיפך. החזיה מסוגלת לדוגמא להקנות מחדש את הצורה הכדורית הנחשקת לשדיים שאיבדו צורה, להגביר את תחושת היופי והאהבה העצמית את השדיים, באמצעות שימורם אסופים במיטבם (כאילו זה עתה טופלו באהבה על-ידי מאהב מיטיב), לאורך רצף משמעותי של זמן. בעצם הצגתם לזולת כשהם 'ארוזים' באופן המושך אותו לגעת בהם, גובר הסיכוי לכך שיטופלו היטב ויחזרו לצורתם הנחשקת. מדובר במעגל קסמים. עם זאת, להזכירכן, זה היה הסייג ועתה לעיקר. בעיני, כדאי לשקול ולהקצות זמן איכות חופשי מחזיה, לפחות כאמור בחלק מהשעות שאותן אתן מבלות הרחוקות מעין ההמון הסואן. הנה נערה הולכת בחופשיות. טוב, הסרטון אינו מראה נערה חופשיה באמת, אלא נועד להוות גירוי מציצני, ובכל זאת ייתכן שחשוב לראות.
 
עד כאן המלצותיי נכון לזמן כתיבת שורות אלו, ספטמבר 2008. מאחר וככל שידוע לי המאמר שלי הנו חלוץ, בוודאי טעיתי, שגיתי, לא ראיתי, שכחתי ובכלל חטאתי פה ושם. והיות שכולנו כאן בעבודת צוות, אני קוראת לקוראות ולקוראים להגיב למאמר. ראשית, לחזק אותי ולומר לי שטוב שעשיתי (אני אוהבת את זה מאד, כמובן), ושנית, לתקן ולשפר אותי ככל שניתן. קרדיט מובטח. בואו לדבר איתי בפורום לידה למען יראו ויקראו. http://www.leida.co.il/message.asp?qt=51610
בברכת חזיות מלאות,
רותי