הבעיה כאן בנקודת הראות של החברות בין הילדים: לי נשמע מדברייך שאת מבחינתך מרגישה שהבן שלך עושה בכלל טובה שבא אליהם כל כך הרבה ובעצם החברות ביניהם קיימת בגלל הרצון של הילד ההוא, שהוא היוזם כל הזמן. האמא של הילד , בוודאי לא רואה את זה כך. מבחינתה הילד שלך מתארח אצלהם הרבה בבית (ואני מתארת לעצמי שהארוח הזה כולל גם השגחה שלה עליו וגם ארוחות ערב מדי פעם?...) וזו העובדה הקובעת, גם אם הבן שלה הוא זה שיוזם. לכן אני יכולה להבין מדוע היא נעלבה. אני מבינה גם את השיקולים שלך, אבל לפעמים צריך להיות קצת גמישים. ולגבי תגובתך בהפחתת הביקורים של בנך אצלהם: נסי לראות את זה בכלל מהצד של הילדים ולא ההורים. תחשבי על הילד עם הקשיים, שבוודאי אין לו הרבה חברים וקשה לו ללכת לבתים של אחרים, כך שבנך מהווה סוג של קרש הצלה עבורו מבחינת קשרים חברתיים. וזה מאד חשוב לעזור לילד כזה מהבחינה הזו.
|
תוכן התגובה:
|