שהפתרון אליהם דומה, אבל אולי ההתייחסות קצת שונה.
זה שהיא רוצה שכל הזמן יהיו איתה - אני חושבת שצריך כל הזמן להיות איתה כל עוד היא צריכה. למעשה, מנסיוני הדבר שגורם לתקופה הזו לעבור יותר מהר היא אם נצמדים אליהם עוד יותר אפילו ממה שהם מבקשים. לא לנסות לעשות דברים כדי שזה יעבור לה (כמו למשל משחקי קוקו, שאפשר לשחק אותם אם היא נהינת מהם, אבל לא במטרה ללמד אותה להיות לבד), אלא להענות לצורך.
ולדבר עם המטפלת שזה מה שהיא צריכה עכשיו, ולחשוב על פתרונות יצירתיים שיאפשרו טיפול בשני הילדים.
לגבי זה שיש לפעמים התקפי בכי בלתי מוסברים - אם בטוח שאין משהו שהיא רוצה, וכל מה שהיא צריכה זה לפרוק מתח, אז להיות איתה ולתת לה לפרוק. אני, אגב (בניגוד לסולטר), חושבת שאם ציצי מרגיע זה אחלה.
|
תוכן התגובה:
|
