|
26/6/2005 15:05
|
מוניק
|
מאת:
|
|
דעתי (הלא מקצועית והמאוד ארוכה)
|
כותרת:
|
נשמע מהתיאור שלך שהילד אכן במצוקה כשחוטפים לו או צועקים עליו. הייתי מציעה לך לעזור לו בשלבים.
שלב ראשון: למצוא (בגן/גינה/שכונה/חברים) ילד/ה מעט יותר צעיר/ה ועדין/ה שניתן להפגיש בינהם אח"צ ולהזמין אותו אליכם לסביבה המוכרת שלו. במפגשים האילו עלייך להיות מאוד דרוכה (אם כי לא להפגין זאת בפני הילד). בכל פעם שאת מרגישה שהילד השני מנסה להתקרב כדי לקחת צעצוע מבנך צרי מעין חיץ (בעדינות, פשוט עמדי ליד) ואמרי לבנך משהו כמו "עכשיו אתה משחק". באופן הזה את בונה לו סביבה בטוחה לשחק ליד ילד אחר ולא להרגיש מאוים.
שלב שני: להמשיך להפגש עם חבר עדיף עדין ולהשתדל לא להתערב. כשמתקרבים אל הצעצוע שהוא משחק בו להזכיר לו: "אתה יודע שאתה לא חייב לתת. אם אתה רוצה לשחק תשמור על הצעצוע". אם בכל זאת לקחו לו והוא בוכה, שקפי לו את שקרה: "לקחו לך את הצעצוע למרות שרצית להמשיך לשחק בו. בפעם הבאה תשמור על הצעצוע ואל תתן שיקחו. בנתיים אתה יכול לשחק במשחק הזה" (גם ההסטה של תשומת הלב שלו חשובה. בעיני ילדים ומבוגרים צריכים ללמוד לא "להתקע" על דברים). אבל ברגע שהצעצוע שנלקח מתפנה, הפני את תשומת הלב שלו ושאלי אותו אם הוא רוצה לחזור ולשחק בו. (כך הוא לומד להתפנות ולהתעסק במשהו אחר ויחד עם להמתין למה שמעניין אותו).
שלב שלישי: לעשות תיקון עם הילד האגרסיבי. לתאם פגישה של אחד על אחד עם הילד ולספק לבנך סביבה בטוחה בה. לא לאפשר לילד לחטוף לו צעצועים (שוב ע"י מניעה לפני שזה קורה בצורה עקיפה. כדאי, לדעתי, להקפיד לא לדבר עם הילד השני או לנזוף אלא לדבר אל בנך. "עכשיו תורך" וכו'). את לא חייבת להמשיך להפגש עם הילד הזה, אבל לדעתי כדאי לעשות תיקון.
שלב אחרון: לאחר שתרגישי שסיפקת לבנך את הבטחון והכלים להתמודדויות האילו כדאי להרפות. התנסויות שנתפסות אצלנו כנוראיות כמו דחיה הינן הכרחיות להתפתחות תקינה של הילד. בשלב הזה ילדים צריכים לחוות מגוון של חוויות חברתיות. להנהיג ולהיות מונהגים. להדחות ולדחות. אם סיפקת לו את היכולת להיות גם דומיננטי (ואפילו עם מעט קטנים ממנו) הרי שהוא חווה מגוון של אפשרויות.
הרבה פעמים רואים ילדים שנמשכים דווקא לזה שלא רוצה בחברתם. כואב ככל שיהיה לראות זאת, התנסות כזו מאפשרת להם ללמוד ולהפנים התמודדות עם דחיה ומעבר הלאה. אם מפריעים להם בלימוד הזה (ע"י עצירת התהליך) הם עשויים לגדול למבוגרים ש"רצים" ו"נדבקים" למי שאינו מעוניין בהם.
אני יודעת מקרוב שזה קשה. וגם לאתר ילדים מתאימים ולקבוע פגישות. זה לא פשוט אבל מנסיון, הסיפוק בלגלות שזה עובד שווה כל מאמץ.
בהצלחה ואשמח אם תעדכני,
מוניק
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|