זה נראה לי ממש תופאה מוכרת היטב שהילד בגיל הזה מחליף קצת יום ולילה כי האמא האהובה רואה אותה בלילה, אז לא ישנים כי חבל לפספס את אמא. גם די מסתדר לי שזה קורה חודשיים אחרי השינוי הגדול. כי הילדה מבינה שככה זה יהיה וזה זה לא זמני.
כאשר חזרתי לעבוד בני היה יותר גדול, 11 חודשים. אבל זה לא משנה. מגיל 0 ועד לרגע שיצאתי לעבוד הוא ישן במיטה שלו כמעט תמיד לילה שלם ללא כל בעיה. לא כל כך ישן במשך היום וישן מצויין בלילה. אך כאשר יצאתי מהבית והוא נשאר עם מטפלת, קרה בידיוק מה שאת מתארת. הבנתי שאני חסרה לו והתחלתי לקחת אותו למיטתי. עשיתי בידיוק מהשצביה מתארת, הירדמתי את החמוד שלי בחדרו ואז בלילה כשהוא בכה, הייתי לוקחת אותו אלי והייני ממשיכים לישון מחובקים ומאושרים. ליפעמים הייתי צרכה ללתף אותו או לנענע לפני שירדם במטתי. אבל זה הרבה יותר קל כאשר את שוכבת במיטה שלך מאשר לעמוד או לשבת בחדרו. זה עזר לי לעבור את התקופה הזאת ולא להתמוטט. יש לי חברה שהיתעקשה לא להביא למיטה שלה את הבת שלה שהייתה בת 5 חודשים כשהיא יצאה לעבוד וזה נגמר בחודשים של לילות לבנים, חבל.
בכל מקרה לא הייתי בשום אופן מרדימה תינוקת עם תרופות. מי אמר שזה לא מזיק? תרופה זו תרופה.
בהצלחה לך ותשמרי על עצמך!
|
תוכן התגובה:
|
