תודה על כל ההתייחסויות, ולדיאנה בעניין הברית, כנראה שנלך על ניתוח בבית החולים, אני לא בטוחה... עוד חזון למועד, כמו שאומר עדי...בכל אופן ברור לי כמו שארז הוא בני, שלעולם לא תהיה עוד ברית מילה כמו זו שהייתה לו. עם המשפחה, המוהל, ארז המבועת וההמום...ואני, עלובה, חלשה, אלמונית וחסרת משמעות...אני לא יכולה, גם היום, שלושה חודשים אחרי, להתמודד עם מה שהארוע הנורא הזה גרם לו ולי. אני לא מגזימה, ואין מילים די קשות לתאר את הזוועה הזו. ככל שאני מנסה להתייחס לזה, כך קשה לי יותר ואניחוטאת לאמת בכל תיאור. מילים, לפעמים, לא מספיקות. רק אמא יכולה להבין את הכאב, העלבון, הבושה והצער הנורא... ועוד מילה למי שטוענת בזכות השכחה: לא אשכח, ולא יודעת איך אפשר לשכוח כזה דבר למעט מנגנון הדחקה פסיכולוגי או איזו התנייה חברתית מופרעת...
|
תוכן התגובה:
|