בעניין הסטריליזציה : הבעל צריך להחליף את הבגדים שלו בבגדים של חדר ניתוח, הוא שם מסיכה, כובע (כזה שנראה כמו כובע רחצה) על הנעליים שמים כיסוי בד. וזהו. הוא לא צריך לשטוף ידיים כמו שעושים אנשי הצוות לפני שנכנסים לחדר ניתוח, כי הוא לא המנתח (איזה מזל)
בעניין ההנקה: לפני הניתוח הייתי בטוחה שזה מה שארצה לעשות, הבנות כאן בפורום רמזו שזה אפשרי....טובה, כשנגמר הניתוח רציתי למות, רציתי שכולם יעופו ממני, הייתי צמאה מוות, מטושטשת לגמרי, היסטרית בגלל הרגליים המורדמות והדבר האחרון שעניין אותי היה להניק. אני יודעת שאני לא דוגמא ושהניתוח עבר עלי ממש קשה (כשהייתי בבי"ח היו די הרבה בנות אחרי ניתוחים, לא שדיברתי עם כולן, אבל מהמעט שכן, הבנתי שאני ממש חריגה.)
אבל נראה לי, ועכשיו אני מנסה להתנתק מהחויה שלי ולהיות אוביקטיבית, שזה לא כל כך נח ואולי אפילו הייתי אומרת בלתי אפשרי, הרי המיטה של הניתוח היא בערך ברוחב 40 ס"מ (אני כמעט בטוחה שזה נכון, אבל אולי זו רק היתה התחושה שלי) והידיים הרי קשורות לצדדים. ומבחינת הזוית את הרי מאוזנת לגמרי, בקיצור לא נראה לי, לפעמים את הרי גם רועדת מקור איזה שעתיים...
קראתי את סיפור הלידה הקודמת שלך אז אני מקווה שאני לא מפחידה אותך, כי הרי כבר עברת את זה, זה לא משהו חדש בשבילך. ולכל האחרות שקוראות והן לפני ניתוח: א נ י י ו צ א ת ד ו פ ן באיך שהניתוח עבר עלי. אל תפחדו.
בכל אופן אחרי שהייתי בהתאוששות שעתיים והרגליים התעוררו, העלו אותי לחדר וממש תוך כמה דקות התחלתי "להניק" (כזכור הנקתי על ריק)
אבל, מה שאנחנו עשינו, בגלל שהיה לנו חשוב להיות עם התינוק ישר מהתחלה היה שבעלי היה איתו מיד לאחר הבדיקות והפרוצדורות שקשורות לניתוח והלידה (ישר כשמוציאים את התינוק בודק אותו רופא ילדים, ואז מחממים אותו וכו')
זאת אומרת החל מכמה דקות אחרי שהוא נולד.
ובעניין הועדות: אחותי רצתה לעשות קיסרי, היה לה חשוב לא להגיע ללידה רגילה והועדה של בלינסון נדמה לי (או שמא היה זה בי"ח השרון) קבעו לה תור לועדה במועד קצת מסוכן מבחינתה - זאת אומרת קרוב מידי לתאריך המשוער, אז היא פנתה לתה"ש ושם קבעו לה תור מוקדם יותר לוועדה, ושם היא גם ילדה בסוף.
בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|
