7/11/2001 00:10
|
ליא
|
מאת:
|
אילנה- שילוב תחליף
|
כותרת:
|
אני מאד לא אוהבת לשאוב (לצערי לא הצלחתי להתגבר על הרטיה), בלשון המעטה. הסיבה להוספת בקבוק הייתה כדי שאם אני ארצה או אצטרך לצאת מהבית רק עם אחת הבנות או לבד, אני לא אלחץ מהתלות בי ואוכל להיות רגועה לחזור מתי שסיימתי את מטרת היציאה ולא מתי שזקוקים לציצי שלי. בשלושת החודשים הראשונים הרגשתי שאין ברירה, אז שאבתי, וכשהייתי צריכה לצאת יצאתי רק עם אחת (זאת שאמורה להיות רעבה ראשונה). אף פעם לא הצלחתי לשאוב כמות מספקת כדי לצאת לבד, ולהשאיר שתי תינוקות בבית. חלב מופשר לא עבר את מבחן חוש הטעם של הבנות, כך שלא יכולתי לאגור. מגיל 3 חודשים אמרתי שזה מספיק, ואם הייתי צריכה לצאת- לפעמים אחת מהן קיבלה סימילאק. השתדלתי לא לתכנן את היציאות שלי לפי הרעב שלהן, כי אז זה אומר שאני לא אצא אף פעם. (בכל זאת אני משתדלת לקחת אותן או לפחות אחת מהן איתי לכל מקום. אבל לא תמיד אפשר- לעבודה למשל). לא הייתה שום בעיה. בהמשך התחלתי לצאת כמעט כל יום או יומיים, ומכיוון שאי אפשר לשגע את הציצים (היום תייצרו 10 ארוחות, מחר 8, מוחרתיים 9...), זה כבר הפך למנהג קבוע של בקבוק יומי (מגיל 6 חודשים), עם דיסה. אם הן לא שתו אותו במשך היום- אז הן שתו אותו לפני השינה. הדרך לעשות את זה היא פשוט לעשות את זה. מתי שאת רוצה לתת בקבוק- תציעי בקבוק במקום ציצי. בדרך כלל לא אמורות להתעורר בעיות. אם יש גודש, אפשר לשאוב קצת להקלה (כמה שפחות כדי שהגוף יתרגל לייצר כמות פחותה של חלב). ואם מתעוררות בעיות אחרות- כשתגיעי לגשר תחצי אותו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|