10/10/2004 11:16
|
שרי
|
מאת:
|
אוי הוטיקה..
|
כותרת:
|
גם אנחנו מתמודדים הפעם עם תוצאות הפיגוע, משפחת ניב, שבה נהרגו האמא ושני הבנים גרה בישוב לידינו. הילד לומד בבית הספר שלנו, בכיתה של בת השכנים שלי. כל השבת הילדים כאן הסתובבו עם בכי ומתח. היום בבית הספר ידברו איתם על זה. פתאום זה קרוב. האמא לימדה בתיכון וכולם כאן מכירים אותה, והאווירה היא לא פשוטה. אנחנו מדברים על זה. הסברנו לבנות. אתמול בערב העבירו קשר מבית הספר שנכין את הילדים לשיחות שתהיינה היום. נורא קשה להגיד לילדים שאין מה לפחד. אז אולי אפשר פשוט לתת לגיטימציה לפחדים שלהם. ולנסות לנחם אותם. לא ממש יודעת בעצמי. מנסה להעביר את המסר שקרה משהו מאוד עצוב אבל אנחנו ממשיכים כרגיל, בלי פחד. עם זהירות מתבקשת. פתאום הגדולה הבינה למה למרות שדיברנו על זה לא מזמן אמרתי לפני סוכות שלא נוסעים לסיני. העןבדה שזה היה רחוק קצת עוזרת להרחיק גם את הפחדים. אנחנו לפחות גרים באזור בו אין כמעט פיגועים ( תודה לאל) ולכן הילדים לא צריכים להתמודד עם המחשבה שהפיגוע היה כאן ברחוב הסמוך. חזקי ואמצי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|