10/10/2004 12:54
|
טלי תקומי
|
מאת:
|
באמת אוי. ולא כל כך עלה בשיחתנו אתמול.
|
כותרת:
|
עושה לי בוקס בבטן לקרוא את זה. עם איזה זבל אנחנו נאלצים להתמודד באג'נדה הלימודית של ילדינו! כל כך גל של כעס בא לי עכשיו! עצות? כידוע, קטונתי. גם אני אשמח לשמוע את דרורית ושאר החכמות. אני- עם האמריקאית קיצ'ית שלי- לשתף אותם ברגשות אמיתיים ובאמת המרה,אולי עם שניים סוכר, עד כמה שאפשר. לתת מסר מוצק שהם הכי חשובים לנו ואנו נגן עליהם בכל מאודנו. אני, באופן אישי, משתפת אותם קצת בהחלטות. הם יודעים למשל שאם יש מסעדה מלאה אנשים אנחנו עושים אחורה פנה. לא סגורה אם זה טוב להם, אבל בימי הפיגועים עשיתי כל כך הרבה אקרובטיקה שהייתי חייבת בסוף להסביר. מקרה כזה של חבר פצוע-עוד לא נתקלנו. טוב, צ'טרפתי לטריבונה ומחכה להארות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|