עם רותם, ביתי הבכורה, ישבתי עם הקלסרים מהלימודים עוד בזמן ההריון ועשיתי מעקבים שעלו לי בבריאות. אחרי שהיא נולדה זה עלה לי ביוקר... רותם הבהירה לי שאמנם אני מרפאה בעיסוק אבל היא תהיה האחרונה בשכונה שתזחל ותלך. ואכן כך היה (הסנדלר הולך יחף). ראיתי פשוט איך חברות שלי שהן מרפאות בעיסוק (ועוד לא היו אמהות) מתיחסות אליה כאל מטופלת ולא כאל בת של חברה. וזה עיצבן אותי ולכן ניסיתי להיות מאד מודעת ליחס שלי כלפיה. אני יכולה רק לומר לך שהחיים קצת חזקים מאיתנו (ומהמקצועות שלנו). לאחר לילה ללא שינה, אחה"צ מטורף עם הבכורה וצינון שלא עובר לכל המשפחה, הדבר האחרון שמעניין אותי זה לשים את התינוק על הבטן... אני מהר מאד שוכחת שאני מרפאה בעיסוק וזוכרת דבר אחד - אני אמא עייפה ומותשת שרוצה כמה דקות של שקט (עם או בלי קשר עין...). את מוזמנת לשלוח לי מייל - ונשוחח בעניין (אולי אנחנו בכלל מכירות???). אה, עוד דבר שעוזר זה שאני לרוב לא עובדת בתחום התפתחות הילד אלא בתחום השיקום הפיזיקלי, מה שעושה אותי יותר היסטרית בתחום הכוויות...
|
תוכן התגובה:
|