9/1/2002 00:49
|
ענבל ל
|
מאת:
|
בייב, מה שעשו לך פשוט מעורר פלצות
|
כותרת:
|
פלא שאת חיה את הטראומה כל לילה? זה כל כך מזעזע, שאני חשה את הזעם וחוסר האונים בכל עצם בגופי. אין לי מושג אם הייתי שורדת חוויה כזו. נראה לי שאת יצאת מהחוויה הזו עם שריטות נוראיות, אבל גיבורה ענקית וחזקה. והעובדה שהצלחת להניק את תינוקך אחרי זמן כה רב, נגד כל הסיכויים, רק זה נראה לי כמו נס. לא פחות. אני מקווה שההנקה מאפשרת לך רגעי רחמים וחסד ואהבה שלמה איתו. מקווה שאת מתנחמת בכך שעשית בשבילו כל מה שיכולת (ואף מעבר לכך), ובכך שאת מצליחה להעניק לו אהבה למרות כל מה שעברת. דברים כאלה אסור שיקרו. צריך להביא רופאים אטומים ופושעים כאלה לתת דין וחשבון על מעשיהם. והרי כל כך הרבה היה ידוע מראש...
אני מאד מקווה שתמצאי את הכוחות לטפל בעצמך ובטראומה הזו. עזרה נפשית בטיפול אוהב וחם יאפשרו לך להתמודד עם הפצעים ויום אחד גם לסגור אותם (אם את באיזור הצפון אשמח להמליץ לך על מישהי מקסימה וחכמה ואימהית שתעזור לך לעשות זאת). ותשפכי כאן בפורום כל מה שיושב על הנשמה. אנחנו נחבק ונעודד ונלטף ככל יכולתנו. תודה ששיתפת אותנו.
אני שולחת לך חיבוק חזק-חזק, ובוכה יחד איתך. ומתפללת שתתחזקי ותתגברי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|