9/1/2002 07:44
|
ליאתי
|
מאת:
|
בייב יקרה, אני קוראת וזולגות לי דמעות...
|
כותרת:
|
הי בייב,
שאלוהים פשוט ישמור אותנו. אני יושבת במשרדי, קוראת ובוכה יחד עמך. אני מזיזה את עיני מהמסך ולא מאמינה וחוזרת וקוראת בשנית לוודא שאכן אני קוראת נכון. בא לי פשוט לקום ולצעוק, אבל שוב השאלה היא למי?(אני ממש מרגישה שבא לי "לפוצץ" מישהו - וסליחה על ההתבטאות החריגה, אבל זה פשוט מקומם ומרתיח). עד מתי תימשכנה אטימות זו?זה כ"כ אבסורד שזה נראה כלא מציאותי. אין, פשוט אין לי מילים. באמת חיבוק חם ואוהב ותומך וכואב והכל, אבל הכאב עוד ילווה אותך הרבה לצערי.
אני מנצלת הזדמנות זו וסליחה אם זה לא כ"כ במקום, אבל סיפור כזה (כמו לצערי נוספים) צריך להיות "סיפור דגל" לכל אותם אנשים שחושבים שלידות פרטיות הן מ ו ת ר ו ת!!!. נכון שהן לא פותרות הכל, אבל עדיין הרבה, הרבה מאוד(וכ"כ חבל שזהו הפתרון בינתיים).
בייב, מאחלת לך מכל הלב החלמה נפשית מהירה, ולידות באות קלות ומאושרות, ואחרי הכל, מזל שה"בייבי" שלך בריא ושלם. תחבקי אותו חזק.
ליאת
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|