9/1/2002 17:07
|
ורד
|
מאת:
|
אוי הלב
|
כותרת:
|
בייב יקרה. אין לי מילים. כמי שגם עברה לידה מאכזבת, אף שהיא לא היתה אפילו חצי ממה שאת עברת, אני מבינה היטב את תחושותייך באשר לפגיעה באימהות בעקבות הלידה. הלב נקרע מהתיאורים שלך. קשה להבין איך אנשים שתפקידם ללוות אותנו בשעות הכי קשות ומכריעות בחיינו, הם כל-כך חסרי רגישות. איך הם לא מבינים שאיכותם כאנשי מרפא אינה מסתכמת בתפרים או בדקירות מחטים? למה הם מתעלמים מכך שהתמיכה הנפשית והיחס האנושי הם חלקים מרכזיים בעבודתם? גם אני כשאני נזכרת במיילדת המגעילה שהיתה לי, מתמלאת תחושות קשות, כמעט אלימות. אני מדמיינת איך אני פוגשת אותה ברחוב ונותנת לה סטירה. רק סטירה אחת, מצלצלת ומשפילה. אולי גם אומרת לה משהו בשמי ובשם כל הנשים שעוברות לידות כאלו, תחת כנפיהן העקומות של מיילדות חסרות לב כמוה. וכן, גם אני הרגשתי שהקשיים שלי בתחילת דרכי כאימא הושפעו מהלידה. כל מיני מחקרים ששמעתי עליהם בזמן ההריון, פתאום קיבלו צורה ממשית.
אז קחי חיבוק גדול וחם. אני מקווה שצאצינו המופלאים ישכיחו מאותנו את תלאות הגעתם לעולם, וננוחם בחיוכים הקסומים ובאהבה שהם מרעיפים עלינו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|