|
5/4/2005 15:55
|
מסתכנת
|
מאת:
|
|
לדעתי זו כרוניקה משפחתית של גרושין
|
כותרת:
|
למה אנחנו תמיד מחפשים את מה שאין ידנו משגת? למה תמיד אנחנו מזלזלים בבן/בת הזוג שלנו שבחר להיות איתנו? למה אנחנו מרגישים ריקנות כשמשהו חסר ולא מרגישים מלאים כשיש משהו קטן?
ממכתבך נשמע שיש בו באישך משהו מיוחד. את סומכת עליו שיציל אתכם. זאת אומרת שיש שם משהו קטן.
אני לא חושבת שההבטחה בחוץ היא כל כך גדולה. אני חושבת שהניסיון לשפר הוא קשה מנשוא אבל שווה את המאמץ. ואני חושבת שמעבר לייעוץ זוגי את זקוקה לייעוץ אישי שייאפשר לך לבחון אם משהו בך מתקשה להתמודד עם הזוגיות ומורה לך לברוח - להתמודד לבד בלי להתחשב בעוד אדם.
אני מרגישה שלא הובנתי אבל אין לי כרגע זמן לנסח בדיוק את מה שרציתי.
מקווה שכן תצליחו למלא את חייכם המשותפים כי במכתבך המאוד עצוב זעקה איזו אהבה נחנקת. מקווה שתצליחו להחיות אותה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|