|
6/4/2005 11:02
|
שרי
|
מאת:
|
|
אלמונית יקרה.
|
כותרת:
|
ראשית קחי לך את הזמן שלך. את בכלל לא חייב להגיב לטעמי. את יכולה לקחת את זה פנימה וזהו. אבל- מאוד נגעת ללבי עכשיו לגבי העטיפה. אני יודעת על מה את מדברת. מכירה את זה כל כך טוב. ומן הסתם זה חלק מהחסר הזה שיש לך כל כך - ושרק מגביר את הצורך הנואש לצאת מהבדידות, או כמו שאפרתי כתבה כל כך יפה - מבין נטיפי הקרח. ורציתי להגיד לך דבר אחד - קחי לך את זה. פרגני את זה לעצמך. את העטיפה הזו. אל תפקפקי בה, האמיני בה. אם היא מגיעה אליך - היא שלך. וזה מגיע לך. זה שלך. פשוט כי את! אני מכירה כל כך את הכאב הזה, ואת חוסר האמונה שזה בשבילי, באמת מגיע אלי, ומה בכלל הן רואות בי כל הנשים המופלאות הללו, הזרות שמקדישות זמן ומחשבה בשביל לתמוך בי, לעזור לי..אז קחי את זה. ואם את יכולה למצוא לך תמיכה ממשית כזו זה בכלל נפלא. אם יש לך חברות או חברים, אם יש לך אנשים שאת יכולה להפתח בפניהם, ולנסות לתת להם לתמוך בך. כי את יודעת - כשחזקים תמיד -לא כולם רואים כמה כואב לנו בפנים. מי שתמיד מחזיקה את הפאסון ולא נותנת לראות כמה החיוך מכסה על העצב, לא יכולה שיגיעו אליה. וכאב הוא לא תמיד חולשה, והזדקקות היא לא מילה גסה. כל אחד צריך חום, רחם חם ( שוב במילותיה היפות של אפרתי) את לא מורגלת בזה - תני לעצמך להתרגל, תני לעצמך להאמין בזה. אין לך מושג כמה שזה עוזר, מחמם, נותן אומץ וכוח, לעבור ולעשות. חזקי ואימצי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|