16/2/2002 16:10
|
ליהי,צעד לפני התהום
|
מאת:
|
למיכל היקרה - מבינה אותך כל כך. גם אני כמעט עשיתי ברית מילה
|
כותרת:
|
לפני שהוא היום כמעט בן שנתיים וחצי. "אז" זה היה נשמע עוד יותר משונה ופחות מפורסם לא לעשות ברית ובמשך כמעט הריון שלם התהפכה לי הבטן רק מהמחשבה על מה שיצטרך בני לעבור. לא חיפשתי ולא מצאתי הורים אחרים שלא עשו או לפחות שחשבו שזה משהו ששוה לחקור. הרגשתי בודדה , הרגשתי שאני נדחפת לפי תהום הרגשתי שזה גם לא מוסרי, שהישות העליונה שאני מאמינה בה (ולא אקרא לה כאן אלוהים), או הטבע אם תרצי, נותן לי את בני כדי שאשמור עליו מכל משמר ואתן לו ככל האפשר עולם מאושר. אחרי הלידה הייתי בהלם הרגיל , המוהל הוזמן והאולם שולם - ופתאום הרגשתי שאני צריכה לאסוף את עצמי ושעוד מעט יהיה מאוחר מדי. למזלי את בעלי לא היה צריך הרבה כדי לשכנע כי גם הוא חווה אתי את כל יסורי הנפש של ההריון. ביטלנו הכל יומיים לפני. ומאז ועד היום לא רק שלא הצטערנו אלא אני מרגישה בת מזל שהצלחתי להתעורר ולהתחזק ברגע האחרון , ולקום ו(לא) לעשות מעשה שאני בטוחה שהייתי חולמת עליו ומצטערת עליו יום יום ושעה שעה. מיכל - אני מחזיקה את ידיך באהבה (כן מרגלית, את יכולה לומר שגם זה פתאטי . יש אנשים , אבל , שיכולים להזדהות, לאהוב ולהביע גם סתם בפורום באינטרנט - ואולי זה אפילו קל ואמיתי יותר), כולנו עושים שגיאות בגידול ילדינו והחוכמה היא חהיבנות מהן וללמוד לפעם הבאה. שלך בחום.
ליהי , שלא כתבה כאן אף מילה עד היום אבל הרגשתי היום שאני ממש חייבת
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|