האמת, שאולי אני סתם מתעלקת על הדיון, כי נראה שזהי מוצה, אבל בכל זאת, אני האחרונה שמוכנה שיעשו לי חיפושים בבית אחרי כשרות מסוג זה או אחר. אבל מקובל עלי שיש לגננת עמדה בנושא טלוויזיה למשל, בדיוק כמו שמקובל עלי שרופא שיניים יגיד שממתקים זה לא בריא לשיניים ובכל זאת, אם הוא היה מעיז להתערב לי בפה בצורה אגרסיבית כנראה שהייתי מחליפה אותו במישהו אחר. או כמו שמותר שרופא המשפחה שלי יהיו דיעות משלו על מה נכון ולא נכון שאעשה נניח כשלידלים שלי יש חום, אבל אני גם מצפה ממנו לנהוג כלפי בהבנה אם המשימה קשה לי מדי. ביקורי הבית שאני חוויתי (כל מורה דואג לבקר בבית התלמיד בכיתה א' וכן הגננות עם הקליטה) היא חשובים, מהנים וגרמו לנו ולצוות המחנך להכיר, להבין טוב יותר את הילד ואת צרכיו, לקבל תמונה שלמה שלו איך הוא בבית מאין הוא בא ולאן הוא חוזר. ילדים שצופים בהם בזמן שהם משחקים משחק חופשי, משחקי דמיון - (ולא שרים, או מדקלמים או משוחחים או שומעים סיפור או משהו כזה)מפסיקים לשחק. תנסו את זה פעם בבית. שבו ותסתכלו עליהם ונראה כמה זמן יעבור עד שהם יפסיקו ויבואו להיות איתכם. אם במקום זה, תקפלו כביסה או תעשו משהו אחר (העיקר שזה יהיה בעמידה ובתנועה, קפה וטלפון ומחשב מחוץ לתחום - האם מיד יגיבו וייזכרו בכם... ולגבי החברים של הילדים שלי - זה באמת עניין לדיון שלם, מה זכותנו כהורים בקטע הזה, אבל אם למשל, חשוב לי שהילדים שלי לא ייחפשו יותר מדי לטלוויזיה ומחשבים, הרי שאיכשהו זה צריך להיות גם העמדה של ההורים של החברים, אחרת זה הופך להיות עניין שלם. טוב בכל מקרה, פנטיות היא פנטיות היא פנטיות, ש"ס, אנתרופוסופיה או סתם החינוך הרגיל (גם שם יש פנטיות זוועתית, שקשורה למשל לקצב הנכון שבו ילד צריך להתפתח וללמוד ואם הוא קצת בקצב אחר מיד הוא נשלח למשל לסיוע כזה או אחר) אני בעד דיאלוג בין הורים למחנכים וזה צריך להיות נושא חשוב מאד, בלי שאחד הצדדים יתנהג בנחמדות, אלא כל אחד עם האמת שלו ינסה להיפגש, להכיר ולהבין איך לנהוג. ותיתי, לא התלהמתי, אני חוששת שהסקת מסקנות נמהרות על החינוך הזה בגלל גן אחד מסויים. זה קצת כמו שאני הייתי אומרת שכל רופאי השיניים הם מפלצות אכזריות בגללשהכירורג עקר לי פעם שן בינה, בלי לוודא שיש הרדמה ועוד צחק עלי שירקתי את הדם (הנהנ פרקתי את זה...)
|
תוכן התגובה:
|