28/3/2001 08:37
|
אמא
|
מאת:
|
ליא, אם נתעלם לרגע מהמרחק והזמן...
|
כותרת:
|
מרגע שקראתי את הודעתך הבוקר אני מוצאת את עצמי מנסה להבין לפי איזה שעון חיים בהונדורס ומה תהיה השעה אצלנו וכו' וכו'. ומוזר שפתאום זה מעסיק אותי, כי הרי אין לכך כל חשיבות בעולם הוירטואלי שאנחנו משוטטות בו. לכן, אם נתעלם לרגע מהמרחק והזמן (ומהעובדה הפעוטה והזניחה שמעולם לא נפגשנו, ושלא היינו מזהות זו את זו ברחוב), אם נשכח לרגע שאת שם ואנחנו כאן, אני משלבת את ידיי באלה של ענת ב והדר, ומזמינה את כל מי שרוצה להצטרף, כך שבזמן שהרופא הטוב שמצאת יעזור לצילי ולגילי להגיח אל העולם ולהכיר את אמא (אחלה אמא, אגב), אנחנו נחזיק כאן ידיים חזק חזק ונחשוב עליך, על האומץ שלך והנחישות והיסודיות ועל כך שבאמת, באמת הפכת את העולם מלמעלה למטה (ולצדדים) כדי ללדת באופן הבטוח והנכון ביותר עבור כולכן, בתנאים הקיימים. אני מסירה בפנייך את כובעי הוירטואלי ומקווה לשמוע ממך בקרוב... שלך, אמא.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|