זו היתה הלידה הטבעית היחידה שלי. את שתי בנותי ילדתי בקיסרי, אסור היה לי לכאורה ללדת בלידה טבעית לאחר שני קיסריים. אבל בשבוע מוקדם שבו הייתי (25) מסתבר שהסיכון לקריעת הצלקת נמוך יותר. הוסבר לי שהאופציה הנוספת היא ניתוח קיסרי, שלא יאפשר לי ללדת בעתיד בכלל. לא עלתה כלל האופציה שאת מתארת. הלידה לא היתה כואבת כמעט בכלל, אבל כשהעוברית יצאה, לא הייתי מסוגלת להסתכל. האחות עמדה לידי והחזיקה אותה, ואני טמנתי את ראשי בחיק בעלי ולא הייתי מסוגלת להסתכל. בסיטואציה זו הרופאה הסבירה לי שאולי נכון יותר עבורי כן לראות, ושלא מדובר במפלצת. ואני עניתי לה שאני לא יכולה לראות כי אני פוחדת שמדובר בתינוקת. נאמר לי שישאירו אותה עוד זמן מה אם אתחרט, ואני לא הסתכלתי. גם היום אני לא חושבת שהייתי מסוגלת להתמודד עם המראה, והיא נמצאת בדימיוני. בדימיוני בלידתה היא דומה לבכורתי שהיתה פגה, ועם גדילתה לצעירה שלי, כי פרופיל האולטרסאונד היה כמו שלה. היום היא כבר בת שנה, מתחילה ללכת את צעדיה הראשונים. עוד מעט תומר מיליים ראשונות. יקירה, אני איתך בצערך, ומודה לך שאת מאפשרת לי בדרך כלשהי לשתף טיפין טיפן בסיפור שלי.
|
תוכן התגובה:
|