|
2/9/2012 09:23
|
סוי
|
מאת:
|
|
כרמית יקרה,
|
כותרת:
|
כנראה המקלדת באמת מהווה מחסום בין הכותב ובין הקורא ועכשיו אני מבינה עד כמה. איך הבנת מדברי שהכאבת לי או שצערת אותי? והרי ההיפך הגמור הוא הנכון. ההודעות שלך נתנו לי פתח לספר קצת, טיפין טיפין. הכאב נמצא שם כל הזמן, ודווקא האפשרות לפרוק ולשתף קצת, זה כמו יד שמניחים על פצע פתוח ולפחות בזמן שהיא מונחת הוא פחות כואב.
אז יקירה, את טועה. לא גרמת לי צער, ולא חיטטת בפצע, להיפך. אני לא מצאתי בשנה האחרונה רגע מתאים לשבת ולכתוב את מה שקרה, וההודעה שלך נתנה לי הזדמנות. ודווקא הרגשתי לא בנוח כלפייך "להתפרץ" כך להודעה שלך, וכשאצלך זה עדיין כל כך טרי. ואני זו שתפסתי עלייך "טרמפ" ואם כבר דווקא אני זו שצריכה להתנצל.
בקיצור יקירה, בבקשה אל תפסיקי לכתוב, זה עוזר ומחזק ובטח ובטח שלא גורם כל נזק.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
