למה שלך ומה שלה... כל כך הרבה פעמים אנחנו פועלים מתוך מה שנראה לנו נכון, "לטובת הילד", מנסים לגונן עליו או לעזור לו, אבל כל כוונות הטובות שלנו מגיעות ממקום שלנו, מוצדקת לחלוטין כמובן, אבל שלנו. יש בך משהו שחשוב לו מאוד שוויון, צדק, צדק שייראה וגם ייעשה... אבל זה שלך. בעיני, מדובר בילדה בוגרת מספיק שכבר יכולה לחוש וגם אומרת במפורש מה שחשוב לה בחדר. יש ילדים שתחושת אינטימיות וחמימות בחדר חשובים להם הרבה יותר מאשר גודל. אצלנו למשל יש חדר שמיועד לקטנה כשיחליטו להיפרד, שהארון שבו כל כך גדול שישמש גם אותנו אחרי שתעבור אליו. יש ילדות שחדירה כזו לפרטיות עלולה להפריע להן. החדר שהגדול גדול קיבל הוא אל הכי גדול, אבל הוא בחלק המרוחק של הבית ונותן לו פרטיות. וכן הלאה וכן הלאה שיקולים. שאלת אותה? היא ענתה? אני מציעה לכבד אותה ואת החלטתה. נכון, יכול להיות שבעתיד היא תשנה את דעתה. יכול להיות שלא, שהיא תהיה מאושרת בחדר שלה עם הצבעים שלה. יכול להיות שהגדולה פתאום תרצה את החדר הקטן. הרבה דברים יכולים לקרות בעתיד. בעיני, כרגע שינוי החדרים לא רק כרוך בעלות (וכן, מדובר בעלויות, אני יצאתי הרגע משיפוץ בשן ועין...) אלא גם באיזשהו מסר מבלבל כלפי הקטנה, כאילו התשובה שלה "לא נחשבת"... תתחדשו!
|
תוכן התגובה:
|