אני קיבלתי בנעורי חדר קטן משמעותית מזה של אחותי (הקטנה!). היום כשאני מבקרת בבית הורי ונכנסת לחדר לא ברור לי איך חייתי שש שנים בתוך הכוך הזעיר הזה, אבל אז זה לא הפריע לי בכלל. הספיק לי שיש לי חדר משלי ודלת שאפשר לסגור, אחרי שנים של מגורים משותפים. עם הבנות שלי בכל זאת תוקן העוול והגדולה ביותר קיבלה את החדר השווה ביותר, אבל כולן נושאות אליו עיניים ומחכות לרשת אותו כל אחת בתורה בבוא היום.
|
תוכן התגובה:
|