בשלב הראשון של הלידה - בזמן התכווצותו נוטה הרחם קדימה. כאשר היולדת שוכבת על גבה, הרחם מתכווץ ופועל כנגד כוח הכבידה, דבר הגורם לצירים כואבים יותר ויעילים פחות.

שכיבה על הגב עלולה להאט את קצב הלידה ולמנוע אספקת דם טובה לרחם בגלל לחץ הרחם על כלי דם גדולים העוברים באגן וכתוצאה מכך לגרום להאטה בדופק התינוק.

תנועתיות ושינוי תנוחות תורם להתמודדות קלה יותר עם הכאב, לאספקת דם טובה יותר לשליה, לתינוק ולשריר הרחם וגורמת להתבססות התינוק באגן. כדאי להימנע משכיבה ממושכת על הגב ולנסות לבחור בתנוחות זקופות (אנכיות): ישיבה על כסא, ישיבה על הברכיים, עמידה, הישענות קדימה, חצי כריעה חצי ישיבה על הברכיים, עמידת שש.

מוניטור ותנועתיות - המידע שמספק המוניטור חשוב ביותר, אך ניטור קבוע מגביל את יכולת התנועה של היולדת, לכן, במהלך לידה תקינה מספיק הניטור הנעשה לסירוגין כדי להעריך את מצב התינוק. ניתן לחבר יולדת למוניטור בישיבה על המיטה, על כורסא או בעמידה ולנצל את אורך הכבל המחובר למוניטור כדי להתנועע. כאשר חייבים לשכב, ניתן לשכב על הצד, כאשר הרגל העליונה מורמת (בעזרת כרית).

בשלב השני של הלידה - כאשר היולדת שוכבת על הגב, עצם העצה (SACRUM) אינה חופשית לזוז לאחור והחלק האחורי של הפרינאום אינו רפוי. שכיבה על הגב מנטרלת לגמרי את ההשפעה של כוח הכבידה על תהליך ירידת התינוק באגן. גם תנוחת חצי-ישיבה-חצי-שכיבה אינה מומלצת שכן הלחץ הגדול סוגר שלושה מתוך ארבעה ממפרקי האגן ולא מאפשר התרחבות מקסימלית של האגן. מלחץ זה נשים רבות תסבולנה מנקע בדרגה זו או אחרת של עצם הזנב, מהתקף של טחורים, מפגיעה בתפקוד התקין של הסוגרים (שתן וצואה) ובהמשך מצניחה זו או אחרת של אברי רצפת האגן. כמו כן הרחם נמצא במנח לא נכון ביחס לתעלת הלידה.

שוב אם חייבים לשכב, עדיף לשכב על הצד. ניתן להחליף צד כל שני צירים. בזמן צירי לחץ רצוי לשכב על צד שמאל. ישנן עוד מגוון של תנוחות נוספות מלבד שכיבה, אם הדבר אפשרי: כריעה, עמידה ועמידת שש. כמובן שכל יולדת יכולה להמציא תנוחות שיהיו לה נוחות, ההמלצה היא לשמור על גב ישר, לא לכופף את עמוד השדרה ולא לקרב סנטר לחזה.

לסיכום, ככל שהאם מתנועעת יותר בלידה, התינוק זוכה לאספקת דם טובה יותר, ההתכווצויות של הרחם אפקטיביות יותר והלידה עשויה להתקדם מהר יותר. תנועה מתמדת כמו נדנודי אגן והליכה גורמת לשינוי מתמיד במפרקים של האגן ומסייעת להתקדמותו של התינוק בתעלת הלידה.
תנוחות זקופות עשויות להפחית את שיעור המקרים שבהם יש לבצע חתך חיץ, שכן הלחץ של התינוק על הפרינאום גורם לו להיפתח בהדרגתיות. תנוחות זקופות ורכינה קדימה, נותנים קיבולת גדולה יותר לאגן, התכווצויות הרחם ארוכות יותר, תכופות ויעילות, ישנה השפעה של כוח הכובד, הציר של עמוד השדרה של התינוק מתאים יותר לציר של הכניסה לתעלת הלידה, החמצון לתינוק טוב יותר ומשך הלידה קצר יותר.
בשלב השני של הלידה תנוחה זקופה מקלה על היולדת ללחוץ.
שינוי תנוחות - כאשר הלידה מתנהלת כשורה, היולדת יכולה לבחור בתנוחה הנוחה לה, ולשהות בה כל זמן שנוח לה. רצוי לשנות את התנוחה מזמן לזמן. עצם השינוי עשוי להקל על היולדת, ולהוות נקודת מפנה חיובית בלידה מכיוון ששינוי תנוחה מעלה את הסיכוי להשיג התאמה טובה יותר בין התינוק לאגן.
כדאי להתאמן על תנוחות עוד בזמן ההריון.

מקורות:

1. בלאסקאס, ג'נט. לידה פעילה – המדריך ללידה טבעית. אלטרנטיבות, 2004; 173, 175, 199, 204, 284, 346.

2. רונאל גילה, ארצי-פדן מירה וכהן-ורדי עלמה. טבעי ללדת. ירושלים: כתר, 2002; 12: 122-128.

3. באלאסקאס, ז'אנט וד"ר גורדון יהודי. אנציקלופדיה להריון ולידה. שבא, 1989; 12: 146-159.

4. שלגי, גלית 2008. לקראת הלידה: תנועתיות תורמת להתקדמות הלידה. [אינטרנט] http://www.refua.info/siteFiles/1/590/10039.asp (תאריך קריאה: 9 מאי, 2008).

5. שוראקי דנן, יעל. הלידה הפיזיולוגית ותרומתה לשמירת שלמות הרקמות. [אינטרנט] http://www.doula.co.il/Index.asp?ArticleID=378&CategoryID=119&Page=4 (תאריך קריאה: 9 מאי 2008).