ענבל זוסמן - הכנה ללידה ולראשית הורות, 054-5959680
| text |
עמוד הבית מי אני על הקורסים textפורום| במהלך הלידה, ראש התינוק צריך להתברג לתוך האגן האימהי, לעבור דרכו, להיכנס לתעלת הלידה (הנרתיק) ולהיוולד. בגלל מבנה האגן, הוא נכנס עם הפנים לצד, ותוך הלידה הראש מסתובב כך שעורף התינוק לפנים ופניו לאחור כשהוא נולד (בד"כ). בשביל לאפשר כניסה נכונה, שתאפשר לתינוק לעבור את האגן בתנוחה (מנח) שתאפשר לו לצאת בלי סכנה לעצמו, צריך לעשות לתינוק מקום באגן על ידי שינוי תנוחות ויצירת א-סימטריה, ושרירי רצפת האגן מסייעים לו בביצוע הסיבוב ותומכים בראש. כל זה קורה במהלך השלב הראשון של הלידה - שלב הצירים שגורמים לפתיחה ולמחיקה. בשלב השני - שלב צירי הלחץ ויציאת התינוק (שיכול לקחת גם 1-3 שעות בערך), יש צורך להרפות את שרירי רצפת האגן, ולהוציא את התינוק בעזרת נשיפות והפעלת שרירי הבטן הרוחביים. בלידה ללא התערבויות, התהליך הזה יקרה באופן טבעי, ובלי שהיולדת תצטרך לחשוב על זה ולתכנן. לאפידורל יש כמה חסרונות, בהנחה שעושים בו שימוש מיטבי: מוריד לחץ דם ולכן עלול לגרום למצוקת עובר, מגביל מאד את התנועתיות של היולדת, מרפה את שרירי רצפת האגן, מנטרל תחושה. מכיוון שהוא עלול לגרום למצוקת עובר, אפידורל מחייב חיבור למוניטור רציף, שמגביל גם הוא את היולדת, ולו משום שהיא מחוברת לחוטים. עוד בעיה של מוניטור רציף היא, שהוא לפעמים מצביע על בעיה כשהיא בכלל אינה קיימת, ולכן מגדיל את הסיכון לניתוח קיסרי ללא סיבה אמיתית. מכיוון שאפידורל מגביל את התנועתיות של היולדת, הוא עלול לגרום להפרעה בהתברגות התינוק באגן, ובגלל שהוא מרפה את שרירי רצפת האגן, גם הם פועלים פחות טוב בסיוע לעובר בהתברגות. מעבר לכך, נשים שמאולחשות באפידורל נוטות לשכב באופן פאסיבי על הגב, דבר שמקטין את האגן ב-20-25 אחוזים. כל אלו מעכבים את התפתחות הלידה, מעלים את הסיכון לנקיטה באמצעי זירוז שונים (פיטוצין, פקיעת מים) שגם בהם יש סיכונים, ומעלים את הסיכון ללידה מכשירנית או לניתוח קיסרי. בנוסף, מכיוון שהאפידורל מאלחש, קיים סיכוי לא קטן שבמהלך השלב השני, שלב צירי הלחץ ויציאת התינוק, היולדת לא תרגיש מתי יש ציר ומתי היא צריכה ללחוץ, ותצטרך אדם חיצוני שיסתכל על המוניטור ויגיד לה מתי יש ציר. בנוסף, יש סיכוי גדול שהיולדת לא תדע אינסטינקטיבית איך ללחוץ, תפעיל לחץ מהסרעפת בשנימה עצורה, ולמעשה תנסה ללחוץ את כל תוכן הבטן, יחד עם הרחם והתינוק, החוצה, במקום לסחוט את הרחם בעזרת שרירי הבטן הרוחביים וכך לסייע לתינוק לצאת. לחיצות כאלה עלולות לגרום לנזק רב לרצפת האגן, לרבות קרעים, טחורים וצניחת אברי רצפת האגן. לידה ללא התערבויות, כשליולדת יש כלים להתמודד עם הצירים, והיא עושה זאת מתוך בחירה, היא לידה בריאה יותר, מזיקה פחות לשרירי רצפת האגן, מקטינה את הסיכון למצוקת עובר, מאפשרת התאוששות מהירה יותר מהלידה, מגדילה את הסיכוי להצלחת ההנקה, מגדילה את הסיכוי, בגלל ההורמונים המעורבים בתהליך, להתקשרות מהירה ביותר בין אמא לתינוק. מצד שני. רובנו למדנו שלידה כואבת, ורבות מאיתנו מפחדות מהלידה. פחד ומתח מגדילות כאב. רוגע ונינוחות מפחיתים כאב (זה הורמונלי). כאב מעודד הפרשת אדרנלין, אדרנלין מעכב לידה. אפידורל משכך כאב, מוריד רמות אדרנלין, מאפשר התקדמות לידה. מה השורה התחתונה בעיני? מבחינה בריאותית, אין ספק בכלל שלידה ללא התערבויות עדיפה גם לאמא וגם לתינוק. אני חושבת שלכל אשה כדאי ללמוד על לידה, לנסות לשנות את הגישה כלפי כאב הצירים, לא לחשוב עליהם כעל דבר מפחיד שיש להתנגד לו, אלא כאל פעולת שרירים שמקדמת את הלידה ומאפשרת לתינוק להיוולד. כדאי לכל אשה ללמוד כיצד אפשר להקל את ההתמודדות עם הצירים על ידי מגע, על ידי מים, על ידי תנועתיות. כדאי לכל אשה ללמוד איפה הנקודות הקשות יותר בלידה, וכיצד ניתן לצלוח אותן. כדאי לכל אשה לנסות ולראות, אחרי שלמדה, האם היא יכולה להתמודד עם התקדמות הלידה וכאבי הצירים ללא התערבות תרופתית. אם, באיזשהו שלב, ולא מתוך פחד מהעתיד, אשה מחליטה שדי, ועכשיו היא צריכה עזרה חיצונית להתמודדות עם הצירים, העזרה הזו זמינה תמיד, ואפשר לקבל אותה בכל שלב. זה לא רע, ומותר לנו לשנות את דעתנו ולשפר את מצבנו. לכן, מכיוון ששינוי הדיעה הוא לגיטימי, כדאי שכל אשה תלמד גם מה הן הדרכים למזעור החסרונות של האפידורל, ויש דרכים כאלו. כל האמור לעיל הוא ממש על קצה המזלג, בלי לתת את הכלים לשינוי הגישה, בלי לתת את הכלים להתמודדות עם צירים, בלי לתת את הכלים למזעור חסרונות האפידורל. כמו כן, לא הוספתי ופירטתי לגבי הסכנות שבאפידורל בהיותו תרופה שמוזרקת לחלל האפידורלי. אני חושבת שיש לתת על הסיכונים האלו את הדעת, אבל גם שלאור השכיחות הנמוכה שלהם, באופן יחסי, הם לא צריכים לקבל משקל מרכזי בשיקולים. |