אורן גולדפינגר, אבא בדרכים - יומן מסע לקראת האבהות המתקרבת

 
הבלוג בתפוז
אבא בלתי נראה
להורים שלנו
טמטמת
מסודרים כמו ההורים
הוא בחוץ
 עמוד הבית  מי אני    ליצירת קשר פורום
לא רואים אותך ממטר

"נו, מה שלומכם?", שאלה אותי ידידה

הסתכלתי לכל הכיוונים ולא הבנתי על מי היא מדברת, רק אני פה מולה

"נו, אשתך, מה אתה?"

"אה, אשתי? היא בסדר. גם אני, תודה ששאלת"

 

עכשיו נפל האסימון! כששואלים מה שלומכם, מתכוונים לאשתך. אתה רק נציג מטעמה. גברים הריוניים בטח יודעים על מה אני מדבר. חברים בעבודה, מכרים שאתה פוגש ברחוב או בסופר, המשפחה שלך, כולם שואלים את אותה השאלה. אף אחד לא מצפה לתשובה שכוללת אותך. עד כדי המצב חמור, שכאשר שאלתי גברים אחרים שנשותיהם בהריון מה שלומם (והתכוונתי אליהם) הם החליפו צבעים, גמגמו, כחכחו בגרונם ולא ידעו מה להשיב. ככה זה כשאתה לא רגיל שבאמת מישהו מעוניין לדעת מה קורה אתך ואיך אתה שורד את תקופת ההיריון , עם ההורמונים הגועשים של אשתך, ההנחתות שלה "(לך תקנה לי..."), התקפי הקניות ("עוד מעט אני יולדת , צריך להכין הכל מראש"," תראה איזה דבר יפה, מאמי, זה במבצע – רק 2,999.99"), נשים אחרות שדואגות להזכיר לך שאתה צריך לפנק את אשתך ולעשות כל מה שהיא אומרת ודואגות שהלכתם לכל הבדיקות, ועוד שפע נשמות טובות, דואגות ומדאיגות. ומול כל אלה אתה צריך לעמוד כצוק איתן, לחייך ולהגיד "הכל בסדר", כשהכוונה היא: האשה בסדר.

 

נראה שבתקופת ההיריון מישהו לקח מאד ברצינות את המשפט "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", כי זה בדיוק מה שקורה. אתה כישות עצמאית הפכת לבלתי נראה, רוח רפאים, כמו קספר, ואם כבר רואים אותך, זה בדמות אשתך.  לא מאמין? תעשה ניסיון. כששואלים אותך "מה שלומכם?" תענה "אני בסדר". תראה מה יהיה התשובה.

 

הנשים שלנו טוענות שאנחנו לא לוקחים חלק פעיל בהיריון (סליחה? מי רץ להביא לך חומוס בעשר בלילה?), אבל למרות שאנחנו מנסים, היריון נראה כמשהו ששייך לנשים. כשהולכים לרופא, היא נשכבת על המיטה של האולטרסאונד ותוך שניה הם שקועים בשיחה על מה שהוא מראה, ואתה יושב בצד ובוהה במסך. ממילא אין לך מושג מה אתה רואה, אתה צריך להאמין לרופא שזה החדר הימני בלב שלו. כשאתה מנסה לשאול שאלה הרופא זורק לך תשובה לקונית ומלכסן מבט לאשה שאומר "תשתיקי ת'אידיוט, מה הוא מתערב?". כשהולכים לקניות אתה מגיע בתור מלווה שלא מבין למה הוא צריך להיות שם. ממילא מבחינתך ילד לא צריך שום דבר חוץ מציצי והוא יכול לגדול גם בלי מובייל עם 70 מנגינות, אוניברסיטה ומשטח פעילות שגם מחמם בקבוקים, ועל תקן מטרה לחיצי השנאה של המוכרים, שמצידם היו מתים להפריד אותך מאשתך על מנת שהם יוכלו לדחוף לה כמה שיותר מוצרים. מבט על מוצרי תינוקות ופרסומות מראה שתמיד יופיעו בהם תינוקות ואמהות. ואין אף אבא בתמונה. אז אתן רואות? אנחנו מנסים, אבל דוחקים אותנו הצידה. זה לא מפתיע מאחר שעכשיו, בתקופה ההורמונלית הזאת, אנחנו צריכים לשמש כצד ההגיוני של המשפחה.

 

אז מה למדנו עד עכשיו? שמצפים מאתנו לכמה דברים:

·  עליך לתמוך  באשתך. חם לה, כבד לה והיא סובלת

·  אסור להתלונן, כי בכל זאת, אתה לא סוחב כלום, לא זזים לך יצורים חיים בבטן, אתה לא מקיא ולא סובל מצרבות

·  עליך להיות זמין בכל שעה לקפוץ לסופר או לחנות שנמצאת בצד השני של העיר כדי לקנות מה שהיא רוצה

·  ולדעת שאתה עלול לחטוף צעקות על כך שזה לא הסוג הנכון

·  אסור לך להפגין לחץ ואתה צריך להישאר קר רוח בכל עת, אפילו שאתה תיכף מחרבן במכנסיים מרוב פאניקה

·  עליך לשמור על אופטימיות קוסמית לא משנה מה קורה

·  עליך לשאת בשתיקה התקפות הורמונליות. כל מה שתגיד יגרום לפיצוץ וישמש כנגדך

 

 אבל תכל'ס, זה מאד קשה לנו, הגברים. למרות שאנחנו לא סוחבים ולא סובלים מתסמונות פיזיות של היריון, אנחנו סובלים מסימפטומים אחרים, לא פחות קשים: אין לנו מושג מה קורה שם בפנים. למרות שיש ספרי הדרכה. הם רבים מדי, מלאים במושגים שלא אומרים לנו כלום, ומכוונים לנשים. הפורומים באינטרנט רק עושים את הפעולה ההפוכה – בגלל שהם מלאים בנשים היסטריות, במקום לספק מידע הן מדביקות את הנשים שלנו בהיסטריה. אז על מנת להישאר שפוי, אנחנו משתדלים ללמוד כמה שפחות. חלוקת התפקידים מתנהלת כך: היא מקור הידע, אתה מרגיע את האשה שסובלת מהרעלת אינפורמציה.

 

בזמן ההיריון אשתך עוברת שינויים דרסטיים, פיזית ונפשית, ואתה לא יודע איך להתמודד עם זה. אתה מוצא עצמך חסר אונים מול אשה שסובלת מהקאות, צרבות, התקפי חרדה וזעם, שחוטפת עליך עצבים בלי סיבה נראית לעין ובוכה מפרסומות למיץ תפוזים ומתמונות של חתולים. כל מה שאתה יכול לעשות זה לשתוק ולחכות שיעבור זעם, ולהציע חיבוק. או כוס תה. אבל אתה לא יכול להבין באמת מה עובר עליה.

 

ונוסף על כל אלה, יש את החרדות האישיות שלנו מההיריון: הדאגה מהבדיקות (במיוחד אם משהו לא נראה לרופא וצריך עוד בדיקות), הדאגה לאשה ולילד שיהיו בסדר, שהלידה תלך כמו שצריך, מה יהיה אחרי הלידה, איזה אבא אני אהיה (לרובנו לא היה מודל כל כך טוב), ועוד.

 

אז אחרי שהתמודדנו עם השדים הפנימיים שלנו, ותמכנו באשה שלנו, תעשו לנו טובה: כשאתם רואים אותנו, תשאלו אותנו מה שלומנו, ותתכוונו אלינו. תודה.

 

 

 

 

 


כל הזכויות שמורות © צרו קשר שיווק באינטרנט הריון ולידה תקנון והצהרת פרטיות קידום והקמת אתרים