אורן גולדפינגר, אבא בדרכים - יומן מסע לקראת האבהות המתקרבת

 
הבלוג בתפוז
אבא בלתי נראה
להורים שלנו
טמטמת
מסודרים כמו ההורים
הוא בחוץ
 עמוד הבית  מי אני    ליצירת קשר פורום
תנו לנו להיות הורים

ההורים שלנו, ללא ספק, עשו אתנו הרבה טעויות, על רובן אנחנו משלמים עד היום בהתנהגות נוירוטית והפרעות אישיות כאלו ואחרות ובהרבה מאד כסף לפסיכולוגים. והם יודעים את זה, לכן הם מנסים לעזור לנו לא לחזור על אותן טעויות עם הילדים שלנו.  הבעיה היא שכל ניסיון כזה יוצר סבא וסבתא שמשתלטים על החיים של ההורים, שמצדם הופכים להורים חסרי ביטחון התלויים בהוריהם כי הם "מבינים יותר מאתנו".

 

סבא וסבתא באמת מבינים (הרי הם גידלו כמה וכמה ילדים) , אבל מה שהם מבינים אולי כבר לא תקף להיום. אמנם תינוקות ממשיכים לגדול כמו שעשו מאז ראשית ההיסטוריה, אך שיטות הגידול השתנו לגמרי מאז שנות השבעים, והרבה מהן אחראיות לעובדה שאנחנו דור חרדתי ונוירוטי. אז, כשאנחנו היינו תינוקות, לא היה מידע חופשי והמעט שהיה היה מרוכז אצל סבתות ואחיות טיפת חלב, ומה שהן אמרו היה דברי אלוהים חיים. לא היו אלטרנטיבות אחרות. למזלנו, אנחנו דור מודע יותר. יש לנו הרבה יותר מידע, והוא הרבה יותר חופשי ואפשרויות הבחירה שלנו אינסופיות: אפשר ללדת בבית חולים או בבית, להכין לילד חדר משלו או להשכיב אותו לישון עם ההורים באותה מיטה, לחתל אותו או לגדל אותו בלי חיתולים, לגדל לפי עיקרון הרצף, שיטת הלוחשת לתינוקות או כל שיטה אחרת שנראית לנו. אנחנו דור חופשי, אבל במקום שהחופש הזה יקנה לנו בטחון, אנחנו נהיים חרדתיים יותר. ומה אם, בסופו של דבר, נעשה את אותן טעויות שההורים שלנו עשו?

 

חברה לעבודה לשעבר, שהיא אמא לבנות מתבגרות, אמרה את המשפט הבא: "לא משנה איך תגדל את הילדים שלך, אתה תטעה בדרך. הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות הוא לעשות כמיטב יכולתך ולשים בצד כסף לפסיכולוג טוב". המשפט הזה כל כך נכון. הרי בסופו של דבר, אין כזה דבר אדם שלא טועה. ואדם שפוחד כל הזמן מלטעות יעשה טעויות יותר גרועות מאלה שהוא מפחד מהן כל כך. אז מה עושים?

 

בתור הורים לעתיד יש לנו חששות שמה שלא נעשה, הילד בסוף ישנא אותנו, יאשים אותנו בכל הצרות שלו ויגיד שהיינו חרא של הורים, ועוד נצטרך לשלם על הפסיכולוג שלו. אז איך אנחנו עוברים דרך החששות האלה ונוטעים בעצמנו את הבטחון שבסופו של דבר נצליח לגדל ילדים בריאים בנפשם, למרות הטעויות שנעשה? בתור התחלה עלינו להגדיר לעצמנו אילו הורים אנחנו  רוצים להיות, איך אנחנו רוצים שמערכת היחסים בינינו ובין ילדינו תיראה, ואילו ערכים ננחיל להם. אם ענינו לעצמנו "לא כמו אבא שלי" זה לא מספיק. צריך להגדיר מה אותו אבא עשה לא נכון שגורם לנו לא לרצות לחזור על זה. נכון, זה דורש עבודה עצמית שלא תמיד בא לנו לעשות אבל זה הכרחי אם אנחנו רוצים הורים עם בטחון עצמי, שמגדלים את הילדים לפי איך שנראה לנו, בלי שיתערבו לנו בחיים. ויתערבו. משפחה, חברים, אנשים ברחוב. מעירים הערות, נותנים עצות. רובן לא הגיוניות בשום צורה.

 

אז למה מתערבים לנו בחיים? ההורים שלנו רוצים שלא נחזור על טעויות ושהילדים שלנו לא יאשימו אותנו בכל הצרות שלהם, כמו שאנחנו האשמנו אותם. עם כל הכוונה הטובה, ואני בטוח שההורים שלנו אוהבים אותנו ואת הילדים שלנו ורוצים שיהיה לנו טוב בחיים, אין דבר יותר מסרס מהערות בלתי פוסקות להורים הטריים על למה הם עושים, או לא עושים, כך או אחרת. הערות כאלה בדיוק יוצרות את ההיפך, גורמות לנו להתעצבן על ההורים שלנו עוד יותר, ומכניסות בנו עוד חששות, בנוסף לאלה שכבר קיימות אצלנו בילט אין. לא פלא שאנחנו דור של הורים חסרי ביטחון שכל הזמן דואג שמא אנחנו גורמים לילדים שלנו נזק בלתי הפיך מכל דבר הכי קטן שאנחנו עושים. מכניסים לנו לראש כל הזמן שאנחנו עושים לא בסדר.

 

עכשיו מגיע הקטע שבו אנחנו לוקחים אחריות ומתחילים להציב גבולות. זה מתחיל בלהסביר להורים שעם על הכבוד להם, לנו יש דרך שונה משלהם לגדל את הילדים שלנו, אנחנו רואים דברים אחרת מהם ומאחר ועכשיו אנחנו ההורים, ההחלטות שמורות לנו בלבד, ואחרים מתבקשים לא להתערב. נכון, זה לא הכי נעים להגיד את זה לאבא ולאמא, אבל יש מקרים בהם אין ברירה, אנחנו חייבים לקחת שליטה על החיים שלנו ולא לתת לאחרים לכוון אותם לכיוונים שלא טובים לנו או לילד שלנו. ואם לא מרדנו בגיל ההתבגרות, הגיע הזמן להתחיל עכשיו. וכשההורים מתחילים להגיד שהם לא מבינים את הראש שלנו ואת הבחירות שלנו הדבר היחיד שנותר להגיד זה שהם לא צריכים להבין אלא לקבל את הדרך שלנו, כי עכשיו אנחנו ההורים, ובתור הורים יש לנו אחריות לילדים שלנו ועלינו לגדל אותם לפי מה שטוב להם ולנו, בלי לחשוב יותר מדי על מה אחרים חושבים על זה. אם נתחיל לתת לאחרים לשלוט בחיים שלנו, מי ההורים כאן, אנחנו או אנשים אחרים?

 

בסופו של דבר, שני הצדדים צריכים לעשות עבודה רצינית. אנחנו צריכים להציב גבולות כדי שנוכל להיות הורים רגועים ובטוחים, וההורים צריכים לשחרר ולהבין שעכשיו הילד גדול, ויש לו ילד משלו, ושהוא צריך לגדל אותו בדרך שלו ולעשות את הטעויות שלו. אומרים שהכי כיף זה להיות סבא וסבתא. אתה מקבל רק את הכיף ולא מתעסק עם החרא. אז תקבלו את הכיף ותשאירו את השאר לנו. אנחנו נהיה בסדר וגם הילדים שלנו.

 


כל הזכויות שמורות © צרו קשר שיווק באינטרנט הריון ולידה תקנון והצהרת פרטיות קידום והקמת אתרים