הלידה מביאה עימה שמחה, ציפייה והתרגשות אך היא מכילה בתוכה גם אלמנטים רבים בלתי צפויים; איפה זה יתפוס אותנו, איך זה יתחיל,  כמה כואבת תהיה הלידה, שלמות ובריאות העובר ועוד. גם אם עשינו את כל הבדיקות המוצעות והפרטיות,  נותר תמיד מקום של אי שקט, של דאגה וחשש. יש להניח שזה המקום שמביא נשים לחפש "הכנה" ללידה.

כמלווה נשים בתהליך ההיריון ולאחריו העסיקה אותי השאלה מה טיבה של הכנה זו, מה מכין נשים באופן יעיל לחווית הלידה, מהי הכנה שלא רק מכינה ללידה אלא תומכת לידה. תומכת בתהליך ומאפשרת לו להתרחש.

זמן ההיריון מחזיר אותנו להתבוננות חדשה על מערכות היחסים שלנו עם הורינו, מגדיר מחדש את היחס שלנו לעצמנו ולגופינו, בודק ערכים ואמונות הטבועים בנו מילדות, ומחבר אותנו כנשים לשרשרת נשית משפחתית רב-דורית. גם ה"הכנה" צריכה לעבור דרך נקודות אלו מותאמת לכל אישה באופן אישי במסע האישי שלה.

"לפיכך נברא האדם יחידי" מסכת סנהדרין (ד, ה)

סיפורי הריון ולידה של נשים שונים כל כך זה מזה. יש בהם שמחה, התרגשות, קשיים, ורגשות מעורבים. כל סיפור בפני עצמו, שונה, נברא האדם יחידי החל מסיפור הריונו ולידתו .

האישה מגלה עם לידות חוזרות שהשוני הוא לא רק בין אישה לאישה אלא בין כל לידה והריון שלה עצמה.

אם לידה הייתה פעולה פיזית בלבד צירים, מחיקה, פתיחה, צירים... הרי שלא  הייתה שונות.

אך אין זה כך. בהריון ובלידה פועלים בצד השינויים הפיזיים שלל רגשות ותחושות.

הלידה אינה אירוע מבודד עם התחלה אמצע סוף, אלא היא חלק מרצף חייה של האישה, כל לידה משובצת במקום אחר במסע החיים, כל לידה פוגשת  אותנו (ואת בן הזוג כאשר ישנו) במקום אחר בחיינו, בגיל שונה ובמצב משפחתי שונה. עם כל לידה שלה פוגשת האישה, אישה אחרת בה. בכל פעם מתחולל חיבור שונה לנשיות שלה, למיניות, לזוגיות. אירועים שהתרחשו בחיינו, אבדנים שחווינו, הופכים לחלק בלתי נפרד מנקודת הזמן של הלידה. למשל אינה דומה אישה שמהלך ההפריה וההיריון התנהלו עבורה כתהליך מובן מאליו לאישה שחוותה קושי בתהליך כגון הטרדה מינית, הפלה, טיפולי פוריות, אמהות ללא אם, הריון לא מתוכנן, כל אישה וסיפורה. כל אישה ואתגרי ההתמודדות שלה.

"חדלו עוד מלהיות עניים שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם" (רבי נחמן מברסלב, שבעת הקבצנים)

היולדת מביאה ללידה את כל מי שהייתה עד כה ואת מי שהיא עכשיו. בתהליך ההכנה האישה אוספת מחייה ומניסיונה כישורי התמודדות שסייעו לה בעבר, ושיסייעו לה להתמודד עם אתגרי ההיריון הלידה וההורות.  מסע בין  עבר הווה עתיד ,רצף אחד .

לא יהיה זה נבון להתעלם מאירועי העבר בהתייחסות להתמודדות עם ההיריון והלידה, אלא להפך, לחפש בהם מקומות של חוזק ואור. כך גם ברגעים קשים, אם ישנם, בלידה הם מספקים לה עוגנים.

 במהלך ההיריון והלידה פחדים  תופסים  מקום באופן טבעי.  כמו האיברים הפנימיים  הנדחקים הצידה בעת ההיריון והלידה ומפנים מקום לעובר המתפתח, כך גם בתהליך העיבוד הרגשי לקראת הלידה אנו מנסות לפנות פחדים וחששות שממלאים אותנו לקראת הלידה המתקרבת כך מתפנה מקום למחשבות טובות וחיוביות . 

ריקוד הגוף והנשמה

בחיי היום יום עבור רובנו המוח הוא הכוח המניע. ההיריון מסיט את המיקוד אל הגוף מחייב אותנו להיות קשובות לו, להיות שם. התינוק נולד וניזון מהאזורים האינטימיים והפרטיים ביותר בגופנו. לעיתים עבור נשים דתיות המעבר מחיים בחברה שיש בה הפרדה בין נשים לגברים לחיי נישואין, חיי אישות הריון ולידה והתייחסות אל הגוף גם באספקט המיני שלו הינו מעבר חד ולעיתים חד מדי. חווית הלידה נחוות אז כטראומה ופלישה לפרטיות. כדי להיות מסוגלות להקשיב לצרכי הגוף וגם לצרכי הנשמה שלנו בלידה, עלינו להתחיל את התרגול קודם. בהריון. 

ללמוד להקשיב לגוף, להכיר את אותותיו ואת פירושם, להכיר את דפוסי התנהגותו ביום יום. ללמוד להאזין לדפיקות הלב ולהבין מה משקיט אותנו ומה מעניק לגוף שלנו תחושת בטחון. תשומת לב לנשימה, לשים לב אל הנשמה, כל אלו מספקים לנו מידע חיוני עבורנו ללידה. הקשבה עצמית לגוף במהלך ההיריון הופכת את ההיריון למשמעותי יותר ומאפשרת שיתוף פעולה עם הגוף בשעת הלידה. כשיולדת מקשיבה לגופה במהלך הלידה היא מסוגלת להחליט לבד על שינוי תנוחות, על תנועה, היא חופשיה לבטא את עצמה בקולה אם היא מרגישה צורך בכך.

יתרה מכך. נשים-אמהות רבות נוטות לשים את צרכיהן במקום האחרון במשפחה, אחרי הילדים ולפעמים גם אחרי בן הזוג. תקופת ההיריון היא הזדמנות  נהדרת להקשיב לעצמך. למלא, להשקות, להרוות כהכנה לאינטנסיביות של הנתינה אחר הלידה, להורות.