|
8/12/2002 11:20
|
בעלת רגשות האשמה
|
מאת:
|
אני מעונינת לשתף ולהוריד מהלב שלי כמה דברים
|
כותרת:
|
הבת שלי בת שבועיים וחצי ואני מלאת רגשות אשמה:התינוקת נולדה בלידה מאד קשה וקיבלה אנטיביוטיקה מכיון ששתינו העלינו חום במהלך הלידה וחששו שהיא קיבלה זיהום. ב- 24 שעות הראשונות לא נתנו לי להניק אותה בכלל. הרגשתי גם כך רע מאד מהלידה, לא נתנו לי את הילדה אלא ישר לקחו אותה לבדיקות ובנוסף גם לא נתנו לי אותה להנקה. אחרי 24 שעות כשניסיתי להניק אותה לא הצלחתי. קראתי ליועצת ההנקה של ביה"ח שטענה שהילדה מאד חלשה מהאנטיביוטיקה ולכן לא עוזרת לי ביניקה. לא ויתרתי, ניסיתי גם 24 שעות אחרי. ישבתי שעות עם אחיות התינוקיה אך הם טענו שבנוסף שהתינוקת חלשה הפיטמות שלי לא יוצאות החוצה ולכן קשה לה גם לתפוס אותם. התחלתי לשאוב. ניסיתי להניק, הקטנטנה כמובן לא תפסה וקיבלה את החלב השאוב. אחרי 3 ימים כשכבר הייתי מאד מאד מאד מתוסכלת וסביר גם שבגלל זה לא היה לי חלב, יעצו לי האחיות לתת לקטנה תוספת מכיון שכבר כמעט 6 שעות שהיא לא אכלה כלום. נתתי תוספת. מכיון שכנראה הייתי במצב נפשי ירוד גם חלב שהשמכתי לשאוב לא יצא בכמויות אלא כמה טיפות וזהו. אחרי 4 ימים של חוסר שינה החלטתי שאני מפסיקה לשאוב ונותנת בקבוק. ביום החמישי השתחררנו הביתה. החלטתי שאני מנסה שוב להניק בבית. בבוקר, במיטה שלי בנוחות שלי בלי כל האחיות שנוגעות לי בציצי הקטנה תפסה את השד ואפילו הפיטמה היתה בחוץ והרגשתי שהיא יונקת. הייתי המאושרת עלי אדמות. הרגשתי שכל הלחץ שהיה עלי בביה"ח כנראה עשה את שלו. באותו יום היא ינקה שעה וישנה שעה ינקה שעה וישנה שעה. אחרי כמה שעות כאלו היא כבר היתה עצבנית מאד ורעבה מאד ושוב נתתי תוספת. ופה היתה נקודת השבירה שלי, זה היה יום שישי רציתי להתייעץ עם יועצת הנקה ולא מצאתי אף אחת. חשבתי שאני משגעת אותה עם התוספות וההנקה ופשוט אמרתי לעצמי שאני חייבת לקחת החלטה אם להניק או לתת מבקבוק והחלטתי לתת בקבוק. היום אני מלאת רגשות אשמה מכיון שאולי אם הייתי מנסה עוד קצת הכל היה מסתדר... למרות ששאבתי וראיתי שכמעט ואין לי חלב... מה עושים עם כל כך הרבה רגשות אשמה?
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|