|
8/12/2002 12:3
|
בלישם הפעם
|
מאת:
|
"יש לי חברים בראש העין , יש לי חברים ברמת דוד...."-כבר לא , ננטשתי (סליחה על האורך)
|
כותרת:
|
לפני שילדתי שמעתי הרבה סיפורים על נשים שאחרי הלידה חברות שלהן התרחקו מהן מסיבות שונות ומשונות. האמת ממש לא חשבת שזה יקרה גם לי אבל לצערי זה קרה.
חוץ מזה , שהלידה גרמה לי עצמי למעיין מיקוד כזה שבעצם אני לא רוצה לשמור יותר על קשר עם כל מיני חברות "הכרח" שכאלו שמדי פעם מתקשרים ומדברים אבל הקשר לא ממש חזק או חשוב.
אבל חוץ מהמקרים הנ"ל שלא נחשבים, יש לי שתי חברות שהיו חברות ממש טובות שלי לפני הלידה והיום (תשעה חודשים אחרי) אני מרגישה שהם הפכו אותי ל"ערפאת שלהם" (לא רלוונטית).
זה ממש מדכא אותי , אני ממש לא מהאמהות שכל הזמן רק מדברות על הפשוש שלהם. יש לי חברה שאני מנהלת איתה שיחות שלמות בלי שהפשושית עולה בשיחה (כמובן שאני גם יכולה לנהל שיחות של שעות רק על פשושית –אבל עם האנשים המתאימים).
החברות האלו הן רווקות ואני מרגישה שאולי באיזשהו מקום המצב שלי (אני בעננים כבר תשעה חודשים מאז שהיצורה הקסומה הצטרפה לעולמנו) של נשואה באושר עם ילדה פשוט קצת מדכא אותן.
בכל מקרה אני ממש מרגישה מאוכזבת שזה המצב . תמיד חשבתי שכל החברות שלי (אני לא מאלו עם 70000 חברות) הן חברות אמיתיות ולתמיד. אני בן אדם שמתוך אלף איש אולי אחד מהם יתאים לי (כן, אני מודה שאני מאד בררנית. רוב האנשים נראים לי טיפשים או יבשושיים).
בקיצור, באסה גדולה. מאד קשה לי להעביר את התחושות שלי לכתב אבל אני אשמח לשמוע אם מישהי מכן עברה חוויות דומות והאם פשוט ויתרתן על החברות או אולי יש פתרונות.
סליחה על האורך וההשתפכות.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
