כל הזמן אני מעכבת את המכתב הזה אליכן, קשה לי מאוד להכיר בזה שזה בכלל קרה.
אבל מצד שני מרגישה שממש חייבת לשתף.
אוף, מאיפה מתחילים?
ערב אחד ממש איבדתי שליטה, כעסתי מאוד על בן זוגי (הייתי טעונה באופן קיצוני מראש, והוא רק הוסיף את השמן למדורה), ביתנו בת השלוש היתה על היידים שלו, ורציתי לפגוע בו, ומהסערה שהיתה פגעתי בשוגג גם בביתנו היקרה. נבהלתי מעצמי נורא.
אחרי שלקחתי כמה נשימות עמוקות, ישבתי עם ביתי לשיחה, חיבקתי אותה, אמרתי לה שאני אוהבת אותה ושלא התכוונתי לפגוע בה, והבטחתי לה (וכמובן קודם כל לעצמי) שלא אפגע בה ובאבא יותר אף פעם.
מאז, יש לה "טיקים" בעיניים, וכמה פעמים בלילה היא עשתה קקי בחיתול.
אני עדיין מבוהלת ממה שקרה, ומנסה כל הזמן לשחזר ולנסות לגעת במה שעלה שם, כדי שאוכל לעשות משם שינוי.
אני מאוד רוצה לעשות תיקון בשביל שתינו. מרגישה ששתינו זקוקות לעזרה.
לא יודעת כל כך לאיזו עזרה לפנות (עבורי - טיפול פסיכולוגי כנראה לא עובר את המחסומים שלי),זקוקה לעצתכן.
שמעתי מעט על כל מיני דרכים לעשות חוויות מתקנות, לא יודעת על כך מספיק, אבל אם יש דרך שבה אוכל לעזור קצת לפצע של ביתי להרפא, הייתי מאוד רוצה לשמוע.
אני רוצה קצת לפרט על מה שקרה באותו ערב, כי רק להגיד "איבוד שליטה", זה לא לקחת אחריות בעיני.
בסערה הזו שבה היה לי דחף חזק לפגוע בבן זוגי, הרגשתי בעצם שאני סוגרת חשבון עם אבא שלי.
שאם בתור ילדה היתי שותקת כשהוא היה מתפרץ, או אם אמא שלי שתקה, עכשיו אני גדולה וחזקה ויכולה "להחזיר", ולא חייבת לשתוק (אמנם דרך עקומה, אבל בכל זאת...), ואז יש בזה גם מסר "חיובי" לביתי- שלא חייבים לשתוק כשאבא מתפרץ (כן, שוב אני יודעת שעקום, אבל זה הקול שליווה אותי כשפעלתי מתוך מצוקתי).
דבר נוסף זה לגבי ה"בשוגג" שכתבתי, אמנם אכן לא היתה לי כוונה מודעת לפגוע בביתי, אך בילדותי, כשהורי רבו, זכור לי שאיכשהו המעגל היה מתרחב גם אלי, ולפעמים גם הייתי נפגעת פיזית מכך.
נראה לי שבעצם הפגיעה בביתי,אני שיחזרתי(לצערי הרב)את הפגיעה האומללה שפגעו בי.
וכל כך עצוב לי שהעברתי לביתי את ה"מתנה" שקיבלתי מהורי, מה לא למדתי משהו???
|
תוכן ההודעה:
|
