אני מותשת. נכנסתי לטרימסטר האחרון, וענייני הלידה והתינוקת העתידה להיוולד נכנסו להילוך גבוה... גם ע"י הסביבה (הורים, משפחה אחרת, חברים, מכרים, ואפילו אנשים זרים!) שלא מפסיקים להתערב בחיינו העתידיים כהורים ובעיקר להפחיד אותנו. בחיי, לא פעם אני ממש משתוממת שיש עוד אנשים שמביאים ילדים לעולם, במיוחד כאלה שעברו את "הסיוט" פעם אחת! כל משפט שני נפתח ב"חכו חכו..." (וגורר כמובן איזה איום או לפחות הפחדה), אנשים פוסקים נחרצות בלי שנשאלו בכלל שאסור לקנות שום דבר לפני הלידה (סוגיית העין הרעה הרחיקה לכת לממדים פסיכיים ממש), הכל הם יודעים - על מה נריב כשנצא מביה"ח (על הבגד בו נלביש את בתנו! כן, אני אגיד בגד ים, בעלי ירצה חליפת סקי!), באיזה חדר הילדה תגור, לאיזה חדר בדירה יהיה עלינו לעבור, שנצטרך לעבור דירה בכלל (קומה ג' בלי מעלית - קשה מידי עם תינוקת), באיזה שם אסור לנו לקרוא לה...
אבא שלי לפי דעתי בהתקף חרדה אחד מתמשך, הפך לפוסק דין מוסמך בכל דבר ועניין שקשור בלידה והורות - וזאת על סמך נוהגים שרווחו פה לפני שלושים שנה, אמי לא מפסיקה לשגר מסרים אמביוולנטיים ("תקחי בחשבון שאולי לא יהיה לך מספיק חלב. פאוזה. לי לא היה מספיק". אהה... "אני ילדתי אותך בלידת עכוז. מעניין אם זה משפחתי." אההההההההההההה. "מיילדת פרטית? יופי, תפנקי את עצמך, מגיע לך! אבל לניאדו? זה לא בי"ח דוסי?" ה-צ-י-ל-ו!). למה אף אחד לא מספר כמה זה מתגמל לגדל ילדים? מה, שוב מעין הרע? ואם זה כזה סיוט מתמשך, שרק גובר והולך ככל שהילדים גדלים ("ילדים זה הוצאות. הרבה כסף") - למה לעזאזל כולם עושים ילדים, ובד"כ יותר מאחד?!!!
אני עוקצנית כי כואב לי. אני ממש לא מצליחה לפתח עור של פיל, להיפך, אני מרגישה פגיעה יותר וחשופה, ולא פעם נגררת למגננות מטורפות, ואפילו מוצאת את עצמי בוכה מאיזה הערה של איזה מכר לא חשוב... ואני מודאגת, כי עוד לא ילדתי וזה המצב! מה יהיה אחרי הלידה? כל השיט הזה יגבר עשרות מונים? ברור שכולם פורטים לי על מיתרי האי ודאות, החששות שאכן אהיה אמא גרועה, שהזוגיות תתפורר, שייגמר הכסף, ושהעין הרעה תרדוף אותנו לעולמים. אני מבינה את זה בשכל, אבל לא מסוגלת לשנות את התגובות שלי. אני מרגישה חלשה, כל מה שבא לי זה להתכנס בקונכיה, לקחת לשם רק את הבודדים (והם אכן בודדים, כמה עצוב!) שבאמת תומכים, מקבלים, אוהבים - לעולם!
|
תוכן ההודעה:
|
