שלום,
חברה שמשתתפת בפורום הציעה לי לכתוב ולשתף אתכם בתחושות הקשות שיש לי לגבי הפעוטון אליו שלחתי את בתי. אתחיל בכך שהיא בת 11 חודשיים וראיתי כ8
כמה וכמה פעוטונים ומשפחתונים לפני שבחרתי בגן הזה, ובדרך אליו עברנו כמה שעות בגן אחר שלא הרגשתי בו בנוח. כאן היתה לי תחושה שהגעתי למקום נעים ושאפשר להגיע לדו-שיח עם הגננת, הצוות היה סביר, הציוד היה עלוב אבל זו לא אוניברסיטה וכביכול הלכתי עם תחושות הבטן שהיו טובות בכל
מקרה לאחר כמה ימים נראה היה שהיא התאקלמה ומאז אנחנו שם. היו לי ימים לא קלים עם רגשי אשמה וחרדות שאינן קשורות דווקא לגן וגם ראיתי פה ושם דברים שלא אהבתי אבל ניסיתי לומר לעצמי שצריך להתפשר ואין מושלם ושכבר היינו במקום אחד וכו' כל זה עד למידע שקיבלתי היום ממשהי שעבדה שם במילוי מקום וסתם התקשרתי לומר לה חג שמח מאחר והיא מאוד נקשרה לקטנה. השיחה התגלגלה כשלפתע היא מספרת לי פרטים די מפחידים על הגן: הגננת
שהיא בעלת העסק חוסכת באוכל, מערבבת עם מים, לא תמיד יש בכלל בשר, אין להן סבלנות להאכיל (באמת התפלאתי מדוע מבקשים ממני לקנות כל כך מהר רמדיה ואף שאלתי איך היא אוכלת אבל שוב ושוב אמרו שהכל מצוין) וחמור
מכל אחת המטפלות שדווקא מטפלת בגיל הצעיר צועקת, סוחבת ביד, מתעצבנת
מהר, משאירה לפעמים ילדים לבכות...בקיצור נהייה לי פשוט שחור! היא התנצלה וביקשה שלא אסגיר שום דבר מהשיחה. מה אומר - מאז כל היום שלי מבולבל. ראשית האם באמת סמכתי על תחושות הבטן שלי הרי כן ראיתי כמה דברים ובכל זאת המשכתי והאם הכל היה מבוסס על איזה הצגה שהן עושות למען ההורים ? מתי צריך פשוט לומר שמתפשרים כשהילד בגןושאי אפשר לצפות לטיפול של סבתא? מה עושים עכשו? אני עובדת וחייבת שהיא תהיה במסגרת. חוזרים למקום הראשון שיש לי בו המלצות מאחותי למרות שלא הייתי שלמה איתו? מתחילים שוב לרוץ ממקום למקום? והאם בכלל אני יכולה לסמוך על עצמי בעניין הזה?אני חייבת להוסיף שהילדה לא נראית עצובה כשמשאירים אותה,
טוב לפעמים היא כמובן בוכה אבל היא מתרפקת על חלק מהצוותומחייכת יחד עם זאת אני לא יכולה להתעלם מהמידע וגם אם רק %50 מכל זה ממש מדויק.
אני גם לא חושבת שהיה לה אינטרס היא לא רוצה שהם יידעו וכבר מצאה עבודה אחרת, היא גם לא פוטרה היא ידעה שהיא רק ממלאת מקום.
סליחה על ההשתפכותוהמכתב המעט מבולבל- בכל מקרה אשמח לשמוע מה דעתכן.
|
תוכן ההודעה:
|
