|
13/2/2004 1:32
|
ליאת
|
מאת:
|
קשיים בחיי נישואים (ארוך ומייגע)
|
כותרת:
|
בעלי אף פעם לא היה שותף מאוד פעיל בגידול הילד ולמדתי לקבל את זה והתרכז במה שהוא עושה חיובי ויש הרבה, העניין הוא שבשנה האחרונה העבודה מכריעה אותו בצורה כזו שהניתוק שלו הפך להיות בלתי נסבל, אנחנו צעירים, בני 27 ואני מרגישה שאני חיה עם אדם בגיל העמידה.
הוא בא הבייתה מלא קיטורים על עייפותו ומכאוביו ונרדם אחרי פרק זמן קצר, כבר לא קורא לילד אפילו סיפור לילה טוב ואני צריכה להעיר אותו כדי שיאמר לו לילה טוב, לא שוכב איתי אלא רק בסופי שבוע, בקיצור אין עם מי לדבר אפילו.
אם אני צריכה להתייעץ איתו על משהו תמיד אני מרגישה שזה חייב להיות בקיצור ותמיד הוא אומר לי לעשות מה שאני מרגישה ומתחמק מנטילת כל אחריות.
למרות הכל אנחנו אוהבים והרבה דברים מחברים ביננו אבל אני חשה חוסר ביטחון ומתחילה לחשוב אפילו מחשבות שהוא בוגד בי.
הוא כל כך מיואש כל הזמן, אני דוחפת אותו ללמוד משהו כדי לא לעבוד עבודה כל כך פיזית והוא אומר לי שבגילו אין טעם ובא לי להשתגע כבר.
הוא בפרוש אמר לי גם שנוח לו בשגרה הזאת העיקר שיעזבו אותו בשקט, נראה לי שהוא קצת דכאוני אבל הוא לא מעוניין אפילו בשיחות אצל פסיכולוג.
די נמאס לי מכל העניין הזה, מה גם שהוא רוצה עוד ילד ואני בשביל זה צריכה לעבור טיפולי פוריות ודוחה את זה כבר המון זמן כי פשוט לא בא לי לעשות שוב הכל לבד.
והקש האחרון ששבר אותו שבנוסף לכל ההתעלמות שאני חוטפת ממנו אתמול בשלוש מקרים בהם פנה אליי קרה לי בשם של מישהי שעובדת איתו ולא קרה לה סתם ענת אלא ענתי, והשטות הזאת גמרה אותי, מה זה שמות החיבה האלו בעבודה ואני כבר בסרטים שהוא אוהב מישהי אחרת או שוכב עם מישהי אחרת ובגלל זה אין לו כוח אליי, יכול להיות?
כבר לא נשאר לי כוח לתמוך בו ולהבין אותו ואני רק כועסת עליו כל הזמן, ניסינו גם ייעוץ אבל שם הוא תמיד בתפקיד של אני לא יודע מה רוצים ממני.
יש צ'אנס לנישואים האלו? הלוואי וכן.
תודה שהגעתן עד כאן, נורא רציתי לפרוק קצת, ליאת.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
