בנות יקרות,
אני נשואה לאזרח אמריקאי, תושב חוזר (כבר 8 שנים בארץ) ויש לנו ילד בן שנה. אנחנו יחד 4 שנים, נשואים 3.
מהרגע שהכרנו הוא שאל אותי אם אסכים לבוא לחיות איתו שם ואני, בהתלהבות עניתי שכן. הוא מסן פרנסיסקו, עיר שאני מאד אוהבת ותמיד חלמתי לחיות בה. לפני שהכרנו, כמו הרבה ישראלים, טיילתי שנתיים בחו"ל ולא התגעגעתי לארץ במיוחד.
אלא שמאז שנולד בני, כאילו הכל השתנה. אני מרגישה נורא בייתית בארץ, כף לי עם החברות שלי לידי (שלהרבה מהן ילדים בגיל של בני) וכף לי לראות את ההורים שלי עם בני, מה גם שהם עוזרים לנו המון.
לבעלי לא טוב בארץ. הוא לא אוהב את המנטליות הישראלית, חרד מהמצב הבטחוני (הפיגועים מבהילים עוד יותר כשאתה בא ממקום כמו סן פרנסיסקו) ומתגעגע לרמת החיים בארה"ב. כמו כן, הוריו ושני אחיו חיים שם וקשה לו לחיות כל כך רחוק. לפני כמה חודשים אפילו נסענו לשם לבדוק את העניינים ואכן, זו עיר נפלאה אבל הרגשתי שם זרה ופה אני מרגישה בבית, למרות כל החרא שמסביב.
בעלי חוזר ומזכיר לי שהבטחתי ומנסה לשכנע אותי לפחות לנסות אבל אני ממש לא יודעת מה לעשות. הרי זה לא פשוט לעזוב פה בית/עבודה וחיים שלמים ולהתחיל מחדש שם. ואם יהיה לי לא טוב? אז שוב הכל מהתחלה פה?
קשה לי גם לדמיין את הילד שלי גדל כאמריקאי ונהיה משהו זר לי. מצד אחד, אני אמנם רוצה שיחיה במקום שקט ללא צבא וללא פיגועים ומצד שני - לא מתה על התרבות האמריקאית.
הנושא הפך לקונפליקט רציני. אני מרגישה שבעלי דורש ממני משהו שהוא לא מסוגל לעמוד בו - לוותר על חיי פה בשביל שהוא ירגיש טוב בביתו, בזמן שהוא לא מוכן לעשות את אותו הויתור בשבילי. וסן פרנסיסקו כל כך רחוקה... אי אפשר אפילו לעשות גיחות קצרות הנה ויש הבדלי שעות, והטיסות יקרות, ועוד עם ילדים...
בקיצור, אני בסערת רגשות, מבולבלת, חרדה ולא יודעת מה יהיה.
מה הייתן עושות אתן?
|
תוכן ההודעה:
|
