אני אנסה לתמצת, ובטח לא אצליח..וגם לא לחשוף יותר מדי, כי יהיה לי קשה להשפט על מעשי אם אחליט מה שאחליט/נחליט. ראשית רציתי להתייעץ, האם עצם העובדה שאני חושבת על הפלה כעל הריגת התינוק/ת שלי, כבר כשזה בן יומיים, כשאני חילונית גמורה, לא מראה שמשהו לא בסדר אצלי במערכת השיקולים. המחשבה הזו, מפריעה לי לנתח את המצב באופן שכלתני. אוקי אז לא שכלתני לגמרי,אבל תודו שלעשות ילד, אין משמעותו רק עניין רגשי, יש עוד שיקולים ומדוע אני לא מצליחה להתפקס עליהם. ושי לי הרבה כאלו. אני בשיא הקריירה, עצמאית, שאפתנית, והעיקר..ותחזיקו חזק יש לי כבר רווח היסטרי בבית בין ילד למשנהו וגם האחרון/נה זה בטעות (מבורכת אמנם, אבללא הריון מתוכנן) רציתי עוד ילד , אבל עוד שנתיים-שלוש. מה עם הגלולה של ההפלה? מישהי ניסתה. גם יש לי פחד שלא אוכל להכנס לאחר מכן להריון, למרות שכבר עשיתי הפלה לפני הראשון, מזמן, ולא קרה כלום..אבל זה לא עובד תמיד כך..בקיצור איך מכניסים קצת הגיון בהחלטה הזו. ומדוע אני לא חושבת שיש לבעלי מה לומר אתן בוודאי שואלות? הוא לא כל כך רוצה, וחוץ מזה אם אני מאד ארצה הוא ישתכנע אבל ההחלטה העקרית צריכה להיות שלי, כך אני מרגישה ויסלחו לי כל הזוגניים למיניהם..מה דעתכן יש לי כבר שלושה, אני לא צעירה מדי ואל מבוגרת מדי,אבל כבר היום בקשוי מצליחה לחיות ..
|
תוכן ההודעה:
|