רוצה לספר לכן,לחלוק את הכאב שהרגע מפלח את ליבי. חמותי אישה כבת 57.שחגגה איתנו תמיד אירועים.ואירחה אותנו.וטלפון יומיומי.נמצאת במצב אנוש.היא עברה דום לב.פשוט התקשרה לביתה ואמרה לה שהיא לא מרגישה טוב.הבת הגיעה.היא התמוטטה ונפלה.החייאה של שעה.דופק קצת חזר.לקחו אותו לבית חולים.לב למעשה לא מתפקד,גם לא מוח.גם לא ממש זרימת דם,וחמצן מנשימים גם בצורה לא טובה בכלל. בקיצור.עצב גדול נפל עלינו.לא נותנים לה סיכויים.בת 57.מאוד קשה לי. אני רגילה כל יום כמעט לדבר איתה.להיות בקשר.היא יקרה לליבי.והיא הולכת מאיתנו.כמו שאמא שלה הלכה לה בגיל 93,היא לקחה את זה מאוד קשה ולא התאוששה ממות האם.כמו שסבתא שלי הלכה באותה תקופה.מכות אחרי מכות.אין לי כוח כבר.אני מתגעגעת אליה.לדבר בטלפון כמו תמיד.לקבל עצות לפעמים נודניקיות.לא מאמינה שזה קורה לי כאילו אני באיזה סרט רע.ובאמת אתמול בטלוויזיה ראינו סרט רע.עם קייט וינסלט.וקווין ספייסי. טעם רע.איך להתמודד.סבתא של הילד.אני מדמיינת אותו.איך שהוא קורה לה בקול התינוקי והחמוד שלו.ילד בן שנתיים.וסבתא שלו עוזבת אותנו. רק בת 57 מטופחת ויפה.מקסימה.היא עוזבת את בעלי,את בנה.ואת ביתה.עוזבת אותנו לנצח.איך להתמודד.אין כוח.החיים ייתכערו בלי נוחכותה.היא פנינה ושמחה,ואושר.ואיכפתיות,אהבה.האוכל שהכינה לילד שלי.עדיין במקרר.רע לי לחשוב על זה אפילו.כואב לי .
|
תוכן ההודעה:
|