|
19/6/2004 22:8
|
במבי
|
מאת:
|
שאלות וטיפים - שני אחים קרובים בגיל
|
כותרת:
|
אז אני כבר כמה זמן רוצה לשאות כמה שאלות אמהות מנוסות לשני ילדים ומעלה, בעיקר לאחים קרובים בגיל. כשהאח הגדול הוא עוד קצת תינוק בעצמו.
ומצד שני, אחרי שלושה חודשים עם שניים, יש לי גם גם טיפים לחלוק עם אמהות לשניים (עכשיו ובעתיד, ואני יודעת שיש כאן רבות וגם טובות:-)). אז אני אתחיל עם השאלות ואעבור לטיפים.
שאלות:
בריף - ili בת שנתיים עוד חודש, ואיתמר בן שלושה חודשים. השאלות שלי בעיקר טכניות:
1. איך מוציאים מהאוטו - השאלה נוגעת בעיקר כשחונים בעיר או ליד כביש במושב. אם אני מוציאה קודם אותו - הידיים שלי מלאות ואני לא יכולה להוציא אותה. אז אני מוציאה אותה קודם, אבל עד שאני משחררת אותו ולוקחת אותו על הידיים היא חופשיה. אני מפחדת שהיא תלך לכביש. גם אם אני שמה אותה על המדרכה ואומרת לה להישאר שם - היא עוד קטנה, וגם ילדה לא שובבה בכלל, אבל אני לא רואה אותה למשהו כמו חצי דקה (עד שאני משחררת אותו מהכסא ולוקחת אותו על הידיים) וזה לא לעניין. הפתרון שמצאתי בינתיים - אני מעמידה אותה "מתחתיי" - בין המוכנית לביני, ואז מוציאה אותו. ומשם אני נותנת לה יד או לוקחת אותה על היד השניה (כן, אם צפלונת כמוני מצליחה לסחוב את שניהם, אז כנראה שאפשר)... אם זה למרחק של יותר מחציית כביש - אני שמה אותו במנשא וממשיכה משם. יש דרך יותר טובה להוציא את שניהם מהאוטו בצורה בטיחותית?
2. "פעימה" "טמפו" של בית - זאת שאלה מסקרנות. אנחנו מרגישים שאיתמר ממש "הפנים" את המקצב, הפעימה של הבית. הוא הולך לישון איתה (בין 8 ל 9 בערב) ומתעורר איתה בבוקר. קם לינוק בלילה, אבל מיד נרדם. מוכר לכן? אני חושבת שזה קשור גם לזה שנאלצתי בהתחלה להרדים אותה כשהוא עלי, וכך הוא נכנס לריתמוס הזה. מעניין אותי אם זה רק אצלנו (ועל ההרדמות המשותפות אכתוב בטיפים).
3. טיולים - בהתחלה הייתי מטיילת איתם כשהוא על המנשא והיא בעגלת טיולון. זה התחיל להסתבך נניח בגן שעשועים, כשהיא רוצה לעלות, לרדת, לרוץ, על הידיים וכד'. ואין לי איפה לשים אותו (כי העגלה לא נשכבת). לא הצלחתי לפתור את זה, ובגלל שטיולים נורא חשובים לי (וגם לה), קנינו עגלת תאומים. זה אחלה דבר, אבל הבעיה שאיתמר בינתיים לא סובל בעגלה. אז זה או שאנחנו הולכים כל המשפחה ביחד (עם אבא), או שלבד אני לא הולכת איתם לטיול במושב. וחבל לי. יש אולי רעיונות בענייני מנשא ועגלה? חוץ מזה הוא נהיה ממש כבד, והגב שלי נשבר די משהר. אבל זו כבר בעיה אחרת:-)
טיפים:
1. לגיטימיות שלה כאחות גדולה - להתקרב, לגעת, ללטף, להעיר אותו... בהתחלה הבאנו מין עריסה כזו לשעות היום, כדי שהיא לא תתעלל בו תעיר אותו וכאלה. בלילה הוא ישן איתנו, אבל ביום הוא היה חלק מהזמן בעריסה הזו. מהר מאוד העברנו אותו לפוף שנמצא בסלון. קלטתי שאילי נותנת לו צ'אפחות רק כשאנחנו באזור, וזה מכוון יותר אלינו מאליו. ולכן אני מרגישה לגמרי נינוחה לתת לה לשבת לידו, קצת למעוך אותו (אני שמה עין, ו"מתקנת" אותה אם זה יותר מדי, אבל נותנת לה חופש להיות צמודה אליו). הבנתי שאני מעדיפה שהיא תעיר אותו, מאשר לבודד אותו וליצור ריחוק ביניהם. זה עובד נורא יפה (ויש גם תמונות באלבום פורום). הרבה פעמים אם אני שוטפת ידיים או כלים או עושה משהו והוא בוכה, אני שולחת אותה לתת לו יד. זה לא שאין צ'אפחות, אבל נראה לי שהקירבה הזאת נונת לה המון בטחון והופכת את כולנו לחבילה אחת לא ממודרת.
2. הרדמות משותפות - אחרי שאיתמר נולד נכנס ל oosh פרוייקט של חודשיים בערך, ואני הייתי איתם הרבה לבד. חשבנו לשכור מישהי קרובה (כמו בת משפחה) שתעזור לי באחה"צים-ערבים האלה, אבל מהר מאוד הבנתי שאני ממש מעדיפה לבד איתם. אני חושבת שזה שנאלצתי להרדים את שניהם ביחד, הכניס את איתמר לריתמוס של הבית, כפי שכתבתי למעלה. אני לא יודעת אם ממליצה על זה אם יש ברירה אחרת (נניח שאבא ירדים את הגדול/ה), אבל אצלנו זה עשה רק טוב - היא ישנה על מזרון על הרצפה, הייתי לקוחת כרית הנקה ויושבת לידה כשהוא יונק. לוקחת את הזמן בהכי לארג' שבעולם, יודעת שעוד חצי שעה, פחות חצי שעה, בסוף הם ירדמו ויהיה לי את ה"זמן שלי" שאני כבר ממש עורגת אליו. אבל לא נתתי לערגה הזאת להכניס אותי ואת הסיטואציה ללחץ. וזה בכלל טיפ באופן כללי - הזמן הזה, עם תינוק אחד עם שניים - הוא ממילא לא "הזמן שלי", אז פשוט לוותר עליו ככזה. לגנוב אימייל פה, גלישה קטנה שם, טלפון וכאלה, אבל בגדול - לוותר על הזמן הזה כ"הזמן שלי". לי זה מאוד עזר. גם בלילות וגם באחה"צים.
3. מה עושים בבית עם שניהם - המון משחקים דביליים וכיפיים, שלא צריך לזוז מהספה. קניתי הרבה ספררים שמתאימים לגילה. הם אצלה בחדר. שכחתי לציין שאיתמר תינוק שממש כמעט כל הזמן על הידיים, אבל ברגע שהוא על הידיים לא צריך לזוז איתו. הוא פשוט רוצה וצריך מגע. אז אני על הכורסא או על הפוף או על המזרון והיא מביאה לי ספר אחרי ספר. אני מקריאה לה. ואז מציירת לה כל מיני דברים על דף (כל שבוע והלהיטים שלו - דובי, פרפר, פיל, ציצי וכאלה). ואז אנחנו מחפשות בעיתונים תמונות של ציצים (היא נדלקה חזק על ציצים מאז שאני מניקה, אז יש פרסומות לחזיות, או "פסטיבל הנקה" או סרט... בקיצור, תמיד אפשר למצוא איזה ציצי או לבכות כשלא מוצאים:-). ואז שירי אצבעות (איפה אגודל, עשר אצבעות, ידיים למעלה וכל אלה. מי היה מאמין?! לא אני...). בכל מקרה לפעמים עם יד אחת, אבל לה זה לא כל כך משנה, העיקר שיש אקשן ואני "איתה". אז ככה אני מעבירה הרבה פעמים כמה שעות, כשהוא על הידיים והיא מקבלת המון תשומת לב בלעדית כמעט. לפני כמה ימים יצאנו לחצר לנקות את הכסאות פלסטיק והוא היה על מין טרמפולינה כזאת (באוויר הפתוח הוא מוכן לפעמים לא להיות על הידיים). בקיצור - משחקים קטנים, סיפורים, עבודות בית. ושלא יהיה אשליות - יש גם משברים. אבל בגדול - אנחנו מעבירים ככה הרבה אחה"צים.
4. לצאת איתם החוצה - לפעמים אני מרגישה שכל הבית הזה, לא מספיק לה. אז אני יוצאת עם שניהם. והטיפ שלי פה מורכב משני סעיפים: א. אני אומרת לעצמי מקסימום אנחנו חוזרים כולנו בוכים:-( ב. תמיד יהיה מי שיעזור:-). ובגלל זה (שאני מוכנה גם לתסריט גרוע) אף פעם לא חזרתי בעצמי בוכה (אם כי כבר יצא לחזור ששניהם בוכים). מקום אולטימיטיבי - גיליתי את פארק רעננה (באדיבות כמה בנות מהפורום - תודה!). שם יש אגם עם ברבורים, פארק מקסים ופתוח להרבה מרחב אבל גם מגודר. אז אני פורשת שמיכה על הדשא, שמה אותו היא קצת מסתובבת. או שכולנו הולכים לראות את הברבורים. וגם עוברים מטוסים ("אווירון!!!"), וזה ממש חמוד ומוצלח. עוד משהו שגיליתי - הוא על המנשא והיא על מין אופניים כאלה עם מקל שאני יכולה לדחוף. בדרך כלל זה מוצלח מאוד והיא ממש אוהבת את זה, ואפשר להסתובב ככה די הרבה. ולפעמים הכל מסתבך וכאילו "קורס" במין דומינו לא מוצלח, ואז תמיד יש מי שיעזור (ואני די ביישנית, אבל בקטע הזה אני פשוט מבקשת. פעם אפילו אמרתי "כן" לאיש עסקים שהציע לי לקשור את השרוכים כשאיתמר על המנשא. עד כדי כך:-)), וגם אם חוזרים הביתה אחרי משבר (קורה), אז מגיעים הביתה כבר לקראת הערב, ואז כבר יש מלא דברים אחרים לעשות ואיכשהו זה מתפייד כשמחליפים אווירה.
5. החלפות חיתולים - נמוך (רצפה, מזרון). היא בשלב שפיפי / קקי נורא מעניין אותה. אז אני מראה לה שאיתמר עשה קקי ונותנת לה להחזיק לו את היד אם היא רוצה. זה סתם אנקדוטה, אבל זה אחד הדברם הראשונים שהיא התעניינה אצלו.
6. צ'אפחות - אם היא נותנת צ'אפחות, כבר סיפרתי שלפחות אצלנו זה מכוון נגדנו ולא נגדו. אני תמיד מציעה לה אופציות אחרות (רוצה לתת לו נשיקה? רוצה ללטף אותו?) וכשהיא אומרת "לא" (חלק מהפעמים), אז אני אומרת לה "בסדר, אבל לא מרביצים לאיתמר". אני לא יודעת אם זה מומלץ או לא, סתם אינטואיטיבי ועובד די טוב, כי זה בדרך כלל מפייד את העניין סביב הצ'אפחה. או שלא:-)
רוצה לסייג את כל הדברים האלה ולהגיד שזה בטח קשור גם באיזה ילדים ואיזה אופי יש להם, אבל בכל מקרה - זה כל כך הרבה פחות קשה ממה שחשבתי. ואני כתבתי כאן הרבה "אני" כי בחודשיים הראשונים עוש היה כאמור מאוד עסוק ואני למדתי המון על שניהם. עכשיו זה המון גם הוא, וזה בכלל הכי כיף בעולם.
אם יש שאלות ספיציפיות, אולי יהיו לי עוד דברים. וכמובן אשמח גם לתשובות וטיפים נוספים. מקווה שיהיה שרשור פורה:-)
עפרה
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
