פעם אחת, בארץ רחוקה רחוקה חיו זוג הורים קשה-יום ולהם תינוקת ירוקת-עיניים חמודה וחייכנית. בהיות התינוקת הראשונה בת חצי שנה התהוותה בבטנה של אמא קשת-יום תינוקת פנצ'ר בלתי רצויה. "מה אעשה?" תהתה בלבה אמא קשת-יום, "איך אוכל לגדל שני ילדים במצבי הנוכחי? איזו טעות, איזה אסון!" הימים חלפו להם ואמא קשת-יום שלא השכילה להפיל את תינוקת פנצ'ר, נכנסה לדיכאון שגדל ככל שבטנה הלכה ותפחה... תינוקת פנצ'ר שהייתה אז עדיין עוברית חשה כל העת בעצב הגדול של אמא קשת-יום, עוד בהיותה ברחם הבינה תינוקת פנצ'ר שהיא בלתי רצויה ואינה ראויה לאהבת הוריה.
בתום תשעת חודשי ההיריון נולדה תינוקת פנצ'ר עם נקודת פתיחה לא טובה במיוחד, לאחר הריון שלם בו שודר לה אנרגטית שהיא אינה רצויה, מטרד שלא נמצא דרך להפטר ממנו.
הימים חלפו להם ואמא קשת-יום, שהייתה חייבת לצאת לעבוד מסרה את תינוקת פנצ'ר למטפלת מרשעת שהכתה את תינוקת פנצ'ר, אמא קשת-יום הבחינה שתינוקת פנצ'ר לא רוצה ללכת אל המטפלת אבל לא השכילה לחקור בעניין. "העיקר שנפטרנו מהמטרד, וכעת אני יכולה לעבוד ולהרוויח את לחמי".
משגדלה מעט תינוקת פנצ'ר והפכה לילדה החלה אמא קשת-יום לעודד תחרות בין שתי בנותיה. "מדוע אינך יכולה להיות ילדה טובה וחכמה כמו אחותך הגדולה?" את המשפט הזה שמעה תינוקת פנצ'ר אלפי פעמים בחייה...
כשבגרה מעט תינוקת פנצ'ר והפכה לנערה פגשה לראשונה בחייה נסיך-צפרדע שאהב אותה לכמה חודשים ולאחר מכן בגד בה וזרק אותה, תחושת ה"לא ראויה לאהבה " התחדדה יותר ויותר.
תינוקת פנצ'ר פחדה ללכת לצבא, פחדה לעבוד, פחדה מהחיים.
רק בהגיעה לפרקה, בסביבות גיל 21, פגשה בתינוק פנצ'ר חסר ביטחון כמוה שלא ידע אהבה מהי. "בוא ונלמד יחד" הציעה לו תינוקת פנצ'ר. שבע שנים תמימות הם למדו והתאמנו ושוב ניסו, הם ידעו עליות ומורדות ובתום שבע השנים חשה תינוקת פנצ'ר בהרגשה משונה בבטנה, היא הפכה לאם! אם לתינוקת פנצ'ר חדשה! "לא אתן שביתי תחוש את מה שאני חשתי כל חיי" החליטה בלבה אמא-תינוקת פנצ'ר, "עליי לשדר לבתי שהיא הכי רצויה ואהובה" ההיריון הלך והתקדם ובסופו נולדה תינוקת מקסימה, מדהימה וחשוב מכל – אהובה.
לא ספרתי הכל, יש עוד כל כך הרבה מה לומר, לכל מי שהגיעה עד כאן, תודה שהיית בעבורי פסיכולוג לרגע. הפורום הזה מדהים ביכולתו לחזק ברגעי משבר.
|
תוכן ההודעה:
|
